בס”ד
להרים או להזיז יחד דבר כבד בימי נידותה
שאלה: האם מותר לשני בני זוג להזיז מיטה או שולחן גדולים וכבדים יחד בימי נידותה?
תשובה: מותר בעת הצורך לבני זוג להרים או להזיז יחד בימי נידותה משא גדול וכבד יחד כגון, שולחן סלוני, מטה ועגלת תינוק כבדה.
א). הנה בטעם הראשונים שאסרו להושיט מיד ליד, מבואר שהוא משום חשש שמא יגע בה וכמ”ש הרשב”א בתוה”ב (ב”ז ש”ב ד.), וכ”כ ר’ ירוחם (נתיב כו) הובאו דבריהם בב”י (ריש סי’ קצה), וז”ל מרן השו”ע (שם ס”ב): לא יושיט מידו לידה שום דבר ולא יקבלנו מידה שמא יגע בבשרה. והיינו משום שדרך המעבירים מיד ליד שיש נגיעה קלה ביניהם, ואע”ג דאין כוונה לשם נגיעה ובאשת איש כהאי גוונא כתב הרשב”א (ח”א סי’ אלף קפ”ח) דשרי, מ”מ כבר כתב הרשב”א שם לחלק, דבאשתו נדה לפי שליבו גס בה איכא למיחש טפי דבקורבה מועטת אתי לידי הרגל עבירה. ומטעם זה אפילו כשמעביר מידו לידה חפץ גדול אסרו, ומשום שלא פלוג רבנן בסוגי החפצים וכמ”ש ר’ ירוחם הב”ד הב”י (שם) דאפילו בדבר ארוך יש להיזהר. וכ”כ הש”ך (סק”ג). וכן ביאר בפרי דעה (שפת”ל סי’ קצה סק”ג) דהוא משום ל”פ.
ולפי”ז אין מכאן ראיה לנד”ד, דרק בהושטה מידו לידה דאיכא חשש נגיעה וקירבה חששו, ואפילו בגוונא דאין דרך לגעת מ”מ לא פלוג לפי שדרך המעבירים לגעת זב”ז, אבל בהרמת דבר כבד וגדול כמו מיטה גדולה או שולחן סלוני כבד, שאין כאן העברה מידו לידה כלל אין כאן חשש נגיעה וקירבה, וגם אין לגזור בכה”ג משום לא פלוג וכמבואר.
ב). ונראה לענ”ד דנד”ד לא גרע ממ”ש הב”י להתיר לבעל ואשתו לישב על כסא המתנדנד דהספרדים לא קיבלו ע”ע חומרא זו, ואע”ג דמרגיש בגוונא זה את גופה, שרי, א”כ ה”ה כשמרימים משא כבד שניהם יחד אין בזה קירבה ושרי עכ”פ לבני ספרד. ולא דמי למ”ש הבנימין זאב והב”ד להלכה הרמ”א (ס”ב), שיש לאסור לבעל לזרוק לאשתו חפץ. והתם נמי לכאו’ עיקר האסור הוא משום שנוגע בה ע”י כוחו, דגם נגיעה ע”י כוחו חשיב נגיעה דכוחו כגופו גם לענין זה, וכשם שנוגע בה ע”י חפץ ארוך. מ”מ יש לחלק, דהיכא זורק מידו לידה כיון שהזריקה מתייחסת ממנו אליה איכא קירבה טפי, משא”כ היכא שמרגיש את כוחה שלא באופן ישיר ממנו אליה, אין בזה כ”כ קורבה והקלו. ובפרט דלא ברירא כלל שמרן השו”ע יאסור גם בזריקה, ואדרבה ממה שכתב בב”י (סעיף יב) דאסורה ליצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו, והיינו אפילו הוא רוחץ והיא מוצקת, דבניעה בלא”ה אסור, משמע דרק בכה”ג אסור דהוי קורבה משום דרחיצה הוי דברים של קירוב, אבל בסתם זריקה אין לאסור. ועי’ דרישה (סק”ד) דהרגיש בזה על דעת הבנימין זאב, וצ”ל, דהרמ”א יבאר את ענין רחיצה בדרך הט”ז (סק”ח) דהוי נגיעה ע”י דבר אחר משא”כ בזריקה, ודו”ק.
ג). ובחפשי בנידון זה בפוסקים מצאתי שהרב אגרות משה (יורה דעה חלק ב’ סימן עה) צידד להחמיר בהרמת משאות כבדים, ובתחילה הביא ראיה מדין הזב, ותיכף דחה ראייתו שאין דמיון בין דיני טומאה לחיבה וקרובה, אלא דמ”מ כתב דיש “לחוש ולאסור” מצד דכל התרחקות יתירה עדיפא, ובמשא קל שאינה צריכה לסיועו אולי יותר חמור בזה דניכר קצת שהוא לחיבה. עכ”ד. נראה שלא אסר זאת בהחלט. ואדרבה ראיתי בשו”ת ציץ אליעזר חי”ב (סי’ נח) שכתב לדמות נידון זה לישיבה בעגלה אחת או ספסל אחד שמתנדנד, והתיר זאת למעשה גם לבני אשכנז, אלא שסיים שנכון שיעשה היכר ע”י כפפות ונסתייע ממ”ש החיד”א ז”ל בספרו שו”ת יוסף אומץ (סי’ פה) שהעלה להקל ביולדת שאוותה נפשה ורצתה להיות סנדקת לבן הילוד להוליכו לבית שעושים המילה ולתתו ליד אבי הבן, והסכים להתיר ע”י שינוי שיתנו ויקשרו הילד על שתי כסתות והיולדת תאחז הילד וישימו לה ידיים בכסת הראשון ואבי הבן ידו אוחזת בכסת השני ע”ש. ולענ”ד הוי חומרא יתירה ול”ד כלל למ”ש החיד”א דהתם לוקח מידו לידה ואיכא למיחש לנגיעה כמו בכל הושטה בעלמא, וע”כ היקל בצורך מצווה ובשינוי, לא כן בנד”ד שאינו מעביר ממנו אליה, אלא שניהם נושאים משא אחד יחד, לענ”ד אין בזה בית מיחוש ובפרט לבני ספרד וכפי שנתבאר. (ולפיכך ל”ד כלל במה שדנו הפוסקים בלקיחת תינוק ממנו אליה, ופשוט).
ואע”ג שיש הביאו ראיה לאסור ממ”ש החיי אדם (דיני פסח ליל הסדר או’ ז’) שכתב, דאין לבעל והאשה להרים את קערת ליל הסדר יחד, אולם יתכן שהתם איירי בקערה קטנה דאיכא למיחש לנגיעה, ועוד, דיתכן דאיהו אזיל בשיטת הרמ”א שהחמיר ביושבים יחד על כסא מתנדנד, אולם לדעת מרן שהיקל גם בזה פשיטא שיש להקל גם בנושאים משא יחד. ובפרט היכא שהדבר כבד וא”א להזיזו לבד (ול”ד לקערה), דהוי דרך עבדות ודרך נשיאה ואין בזה שום חיבה וקורבה, וכ”כ בשו”ת תשובות והנהגות ח”א (סי’ תקב) דבדבר כבד וגדול שהוא דרך עול ועבדות וטרידי במלאכתם, יש להתיר מצד הדין אלא שנכון לעשות הדבר בשינוי. וע”ע בט”ז (סק”ג). וכן ראיתי בשו”ת אבן ישראל ח”ט (סימן פ) שכתב, דיש לדון דלשאת משא כבד ביחד איש ואשתו לא נאסר כלל דלא הוי דרך חיבה, ומ”מ יש לדון ולאסור מצד שתנדנד ע”י נשיאת העגלה, והוי כיושבים על ספסל המתנדנד. ע”כ. אולם לפי”ד מרן הב”י שהתיר בספסל המתנדנד, יש לנו להתיר גם בזה. וע”כ אע”ג שהגרש”ז אויערבאך זצוק”ל החמיר בהרמת משא יחד הוב”ד בספר שלחן שלמה – נדה ( פ”ח או’ א’), וכן נראה מדברי ששבה”ל (ריש סי’ קצה), מ”מ אפשר דאיהו אזלי לשיטת הרמ”א בספסל המתנדנד, שהחמיר בזה.
וגם בספר טהרת הבית (סימן יב סעיף ג’) היקל בעת הצורך לבעל ואשה בעת נידותן להרים עגלת תינוק לדירתם או באוטובוס וכיוצ”ב, ובביאורים שם נימק, היות ובלא”ה דעת הרמב”ם דאין איסור להעביר מידו לידה, ועוד ראשונים אזלי בשיטתו, וגם המחמירים לא כתבו זאת אלא בדרך סייג וגדר הרחקה, ע”כ במקום צורך יש להקל. ולענ”ד יש להוסיף לסניף ולהקל מה שכתבנו, דכל שאין כאן העברה שמתייחסת ממנו אליה בצורה ישירה אין בזה חיבה וקירבה אלא דרך עבדות, ויש להתיר אף בצורך כל דהוא.
