שאלה

יש לנו ביהכ״נ ענק עם הרבה מנינים. וכבר קרה שנאבד לנו ספר תורה מרוב הבלגן. האם אפשר לשים “שבב” GPS על הס”ת שלנו על מנת למצוא במידה ומישהו יוציא אותו מבית הכנסת ללא רשות, וכיוצ”ב השאלה הן מהל’ שבת ויום טוב, והן מדין ס”ת וכו’?

תשובה

שלום וברכה,

שאלה מעניינת ומחכימה ביותר, ולענ”ד יש להתיר זאת במקום צורך כבאופן שאלתך, ואין בכך משום איסור טלטול מוקצה, ולא איסור משום הגברת ושינוי זרם חשמל או צילום, ולא משום השתמשות בתשמישי קדושה וכפי שהרחבתי במקורות.

בברכה רבה

הרב מאיר פנחסי

ירושלים עיה”ק

 מקורות:

 אם יש לאסור משום טלטול מוקצה:  

ראשית יש לדון משום איסור טלטול מוקצה ביום שבת ויו”ט, והנה אם מונח ע”ג תיק הס”ת בכל מקום שהוא, הרי דהוי בסיס לדבר האסור והמותר, שהרי תיק הס”ת הוא בסיס לס”ת וגם לדבר האסור – השבב שהרי הוא אסור בטלטול, וקיימ”ל דבסיס לדבר האסור והמותר היכא שהדבר המותר חשוב לו מהדבר האסור, שרי לטלטלו, וכפי שפסק השו”ע (סימן שט ס”ג, וסי’ שי סעיף ח’), וכבר נתבאר באחרונים, דאין שמין דבר זה לפי השווי הממוני, אלא לפי הדבר הנצרך לאדם ומשמש אותו הרבה, ואפילו אם הוא שווה הרבה פחות בערך כספי דכיון שמשמש אותו עתה וחשיב ליה, מיקרי בסיס להיתר, עי’ בפרמ”ג (א”א סי’ רעז סק”ח), ובשו”ת אגרות משה (או”ח ח”ה ס”ו כב או’ יז), ובשו”ת שבט הלוי ח”ח (סימן נב), ובדברי הגרשז”א זצ”ל בספר שולחן שלמה (סי’ שי אות כח, ג’), וע”ע בשש”כ (פ”כ סעיף סא הע’ רמד), דהגדר בזה נמדד לפי מה שחשוב לו באותה השעה. ולפי”ז הכא נמי בנד”ד, דבשעה שמוציאים את הס”ת לצורך קריאה הדבר הנצרך הוא הס”ת והשבב המוקצה טפל לו שהרי בא לשמש את הס”ת, יש להתיר.

ואע”ג דמבואר בתשובת הרא”ש הביאה הב”י (סי’ שי), דכ”ז ההיתר היינו דווקא אם אינו יכול לנער את האיסור, אבל ביכול לנערו אין היתר בטלטולם יחד למרות שדבר ההיתר חשוב לו מדבר האיסור. וכן פסקו השו”ע (סי’ שט סעי’ ג’, וסי’ שי סעי’ ח’), והרמ”א (שם). מ”מ היכא שיפסדו או יאבדו אם ינערם, מותר לטלטלם, וכמבואר בגמרא שבת (קמב.), ובשו”ע (סי’ שט סעיף ג’),  דכלכלה מלאה פירות ואבן בתוכה, אם הם פירות רטובים, כגון, תאנים וענבים יטול אותה כמות שהיא, דאם  ינערם מתוכה יפסדו. והכא נמי לא שנא.

ואע”ג דבכלכלה ההיתר ייפסד והכא האיסור ייפסד ומהכת”ת להתיר גם בכה”ג, הנה הריב”ש בתשובה (סי’ צג) כתב להתיר להניח לטלטל נר שהונח על גבי לחם מבעוד יום. ואע”ג דהתם נמי יכול ליקח ממנו הדבר ההיתר היינו הפת גרידא, ועכ”ז התיר לטלטל גם הנר מדין בסיס לדבר האסור והמותר, והדבר המותר חשיב טפי. והכי מוכח נמי מהשו”ע (סי’ רעט ס”ג) שהביא לדברי הריב”ש, וסיים דאין לסמוך עליו. ומבואר במג”א (סק”ה), ובמ”ב (סק”י), דהטעם דאין לסמוך ע”ז לפי שהמנורה עיקר עשייתה בשביל השלהבת לכך נעשה תמיד טפל ובסיס לשלהבת ולא ללחם. ומשמע, דאם הבסיס אינו מיוחד לאיסור יש להתיר גם לדברי מרן ז”ל. וכ”כ הגאון רבי עקיבא איגר זצ”ל חלק ד’ (או”ח סי’ כד הוצאת “המאור”), גבי אדם שנתאכסן בפונדק של עכו”ם סמוך לשבת, והיתה איתו תיבה ובתוכה מעות וגם הרבה טבעות, וביום שבת רצה לאספו אליו הביתה, ונסתפק הגאון הנז’, אם הותר שלא לנער המעות גם במקום שלא ייפסד ההיתר, וכתב לתלות בפלוגתת הכל בו והרשב”א הנז’ בב”י (סי’ שלד) ע”ש. ואח”כ כתב דמהריב”ש והשו”ע משמע להיתר וכנ”ל. אלא דחתם והסיק בתשובתו שם, דלדינא יש להחמיר בזה. (ובתשובתו להגאון בית מאיר סי’ שי על האי עניינא ממש, כתב הרע”א שלדינא צ”ע). אלא שראיתי להבית מאיר (סי’ שי סעיף ח’) שאחר שהביא לדברי הגאון רע”א ופלפל בדבריו ודחה ראיותיו, כתב, דסוף דינא יש להתיר בזה אף אם יש פסידא לדבר האסור, ושכן מוכח ברמב”ם (פכ”ה מהל’ שבת הט”ז), דסתם וכתב, דבמקום הפסד לא גזרו. ולא כתב דבמקום הפסד “דהיתר” לא גזרו. ע”ש. גם מהב”ח והמג”א (סי’ שי ס”ק יא) מבואר להדיא להיתרא גם במקום שיפסד האיסור, וכוותייהו פסק המ”ב וכפשנ”ת. וכן מוכח קצת מדברי המהרי”ל הובא במ”ב (סי’ שט ס”ק טו) דהתיר ללמוד בשבת על שולחן שיש עליו מעות או שאר דבר מוקצה, גם אם ינענעו דרך לימודו משום דלא הוי פס”ר. וכתב השער הציון (שם ס”ק יט) דמוכח דאם היה פס”ר היה אסור, משום דהיה אפשר לנער לארץ, והיינו משום שהמעות לא הוי הפסד לו, אבל אם היו הפסד לו ע”י ניעורם, אף אם היה פס”ר היה שרי, כיון שאין כוונתו בנענועו בשביל המעות אלא בשביל הלימוד. ע”ש. וכן מוכח מהמג”א (סי’ רעז סק”ח) שכתב, דאם היה מונח על השולחן בביה”ש ככרות וגם נר דהוי בסיס לדבר האסור והמותר חשיב טפי, ואי אפשר לו לנער כגון דאיכא פסידא, (ופירש הלבושי שרד שם, דהיינו “שיפסיד הנר”), מותר לטלטל השולחן.

ומתוך דברי הרע”א והבית מאיר מתבאר, דגם אם מתכוון בטלטולו להדיא גם לדבר האיסור, אלא שההיתר חשוב לו יותר, נמי שרי במקום הפסד, דהא לא הסתפק הרע”א אלא מצד שההפסד הוא בדבר האיסור. ואף דאכתי יש מקום לחלק, דהכא אנו באים להתיר ולהניח לכתחילה כדי לטלטל את האיסור בשבת, מ”מ יש להוכיח מהב”י (סי’ רסה) שהביא בשם הגה’ אשירי, דמותר להניח דבר היתר בער”ש בכלי תחת הנר כדי שיפול השמן, ויטלטלם אגב ההיתר. הרי דאף לכתחילה שרי לגרום לטלטל את דבר המוקצה. וכן פסק המג”א (סק”ב), והמ”ב (שם סק”ו). וע”ע בשו”ת מהרש”ג ח”ב (סי’ פג או’ ג’) גבי סכין של מילה, דשרי לטלטלו אחר המילה אם יניחהו (בביה”ש) בתיק שיש בו גם דבר היתר חשוב. ומשמע, דאף לכתחילה מותר לעשות כן, ואע”ג דבמקום דליכא פסידא חייב לנער. וכן דעת הגריש”א זצ”ל הובא בספר שבות יצחק – מוקצה (פי”ב או’ ב’). ע”ש. וע”ע בספר שולחן שלמה להגרשז”א זצ”ל (סי’ שח בשולי הגליון הע’ יג) גבי מקרר שיש בדלת דברים האסורים, דס”ל דבבסיס לדבר האסור והמותר וההיתר חשיב טפי, אין צריך לנער מער”ש אף שיודע שיטלטלם בשבת. וכ”כ בספר ארחות שבת (פי”ט הע’ שפו), ונראה דהכא נמי לא שנא. (ואע”ג דיש קצת מקום לחלק). ובפרט שהוא במקום צורך שמירת הס”ת, וע”ע ברמ”א (סי’ שא סעיף לג).

בענין שינוי בזרימה החשמלית ורישום אלקטרוני:

יש להקדים שמכשיר זה שולח תדיר אותות אלקטרוניים ובכל שינוי מקום ובמצב תיכף מתעדכן החיישן ומשדר למקלט הנמצא בתחנת המשטרה או במקומות אחרים את המיקום המדויק בו נמצא האדם או החפץ, ושימוש זו כהיום רווח מאוד בחפצים רבים כגון, רכבים וכן בבני אדם הנמצאים במעצרי בית, חולי “אלצהיימר” וכיוצ”ב, ויש לדון האם בשבת ויו”ט מותר להניחם ע”ג חפצים ולטלטלם בידיים שהרי בצורה זו גורם שישלחו אותות אלקטרוניים בכל שינוי מצב.

והנה בנד”ד שמניחים את השבב הGPS ע”ג הס”ת ומוציאים את הס”ת לקרוא בו, הוי פס”ר דלא ניחא ליה, דאף היכא דלא איכפת ליה חשיב פס”ר דלא ניחא ליה, שכל שאינו נהנה בפעולה הנעשית על ידו, הוי בכלל פס”ר דלא ניחא ליה וכמ”ש התוס’ בשבת (דף קג.) בההיא דסוכה (לג:) דאית ליה השוענא אחריתי, וכ”כ הביה”ל (סי’ שכ בסופו ד”ה דלא ניחא ליה), וכשעיקר האיסור הוא מדרבנן שהרי אינו מתקיים אלא לרגע קט, ובכל רגע משנה מצב אחר, הוי פס”ר דלא ניחא ליה בדרבנן שדעת גדולי הפוסקים להתיר, ראה מה שהאריך הרחיב בזה מורנו הגר”ע יוסף זצוק”ל בספרו חזון עובדיה – שבת ח”ו (עמ’ קנא) להתיר לעוברים ושבים הבאים לכותל המערבי והמצלמות מצלמות אותם כדי לשומרם מפני צוררי ישראל המצויים באזורים אלו, ועיקר היתרו שם מפני דהוי פס”ר דלא ניחא ליה בדרבנן, שהרי אינו מתקיים. ולענ”ד בנד”ד הוי קיל טפי, דהוי כלאחר יד שהרי מטלטל את הס”ת וזה טפל לס”ת, וא”כ הוי פס”ר דלא ניחא ליה בתרי דרבנן, ואף האוסרים בפס”ר בחד דרבנן, התירו בפס”ר בתרי דרבנן וכמ”ש להדיא המ”ב בשער הציון (סי’ שטז ס”ק יח). וע”ע בשו”ת רבבות אפרים ח”ג (סי’ רמז) תשובת הגרשז”א זצ”ל כעין זה שהתיר.  ואף אם תמצא לומר דלא חשיב כה”ג פס”ר דלא איכפת ליה מכיון שחפצים בשמירת הס”ת, (אף דמן הסתם רוב המתפללים לא ידעו כלל שיש שביב על גבי הס”ת, וכלפיהם בודאי דהוי פס”ר דלא ניחא איכפת ליה), מ”מ הראני ידידי הגאון רבי דוד אוחיון שליט”א שבשו”ת מנחת אשר ח”א (סי’ לב) התיר להשתמש במערכת זו של GPS בשבת, ושאין בזה משום משום גדר מלאכת מחשבת כלל, יעו”ש. וכעי”ז ראיתי בספר שולחן שלמה – אויערבאך ח”ב (סי’ שח הערה לד) גבי עמידה מול מאורר חשמלי, דשרי בשבת אף אם מוסיף צריכת חשמל יתרה, מ”מ כיון שלא כ”כ מועט עד שלא ניתן כלל להרגשה בחושי האדם, בתוספת זו לא נאמרו איסורים. ומיניה נראה שגם בנד”ד שלא נראה לעין שום איסור, ולא ניתן כלל להרגשה בחושי האדם, אין בזה בגדר מלאכה כלל.

שימוש בס”ת:

ואע”ג דאין להשתמש בספר זה תורה ואפילו בתשמיש קדושה אסור, וכמבואר בשו”ע (סי’ קנד), מ”מ הנחת השבב ע”ג תיק הס”ת אין בו בית מיחוש פלי שהוא לצורך הס”ת שלא יבוא לידי גניבה ובזיון ובכה”ג ודאי שרי, עי’ בשו”ע (יו”ד סי’ רפב סעיף ג’).

והן אמת “דחדש אסור מן התורה”, ואנו משתדלים שלא להביא להכניס במחננו דברים אלו, מ”מ היות ויש בזה צורך של הגנה וכבוד הס”ת וחלילה עלולים הס”ת לבוא לידי גניבה וזלזול, בודאי שהסומך להקל, יש לו ע”מ לסמוך.