מקורות וציונים:
אלו צורות אסורים בעשייה
בגמרא במסכת עבודה זרה דף מ”ג מבואר, ד’ איסורים שונים הנלמדים מהפסוק לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשון לכם.
איסור ראשון הוא: שלא לעשות כדמות שמשיי המשמשין לפני, ואמר אביי דהיינו שמשים שאפשר לעשות כמותן, דוגמת מנורה היכל אולם מזבח וכדו’.
איסור שני הוא: לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום, דהיינו הדמויות אשר במרכבה, ואמר אביי דהיינו דווקא כאשר עושה את ארבעת הדמויות ביחד.
איסור שלישי הוא: לא תעשון אותי, דהיינו שלא לעשות דמות פרצוף אדם.
איסור רביעי הוא: לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום, אפילו חמה לבנה כוכבים ומזלות מלאכי השרת וכדו’, והיינו אפילו אינה צורה בולטת. אולם בתוס’ שם הקשו מדברי רבן גמליאל שעשה צורות בכותל לחקור את העדים שבאים להעיד על קידוש החודש, ותירץ ר”ת שלהתלמד שאני ומותר.
כך פסק השולחן ערוך לכל איסורים אלו להלכה, בשולחן ערוך יו”ד סימן קמ”א, סעיפים ז’ ואילך.
אסור לצייר צורות שבמדור שכינה, כגון ד’ פנים בהדי הדדי.
וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת.
וכן צורת אדם לבדו, כל אלו אסור לעשות אפילו הם לנוי.
וכן לא יעשה בית, תבנית היכל כשיעור גבהו וארכו ורחבו וכו’. וכל אלו הם רק בצורות הבולטות, אבל בשוקעת, כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בצבעים, מותר לעשותם.
עוד כתב השו”ע שאסור לעשות צורת חמה ולבנה וכוכבים, ואיסור זה הוא בין בולטות בין שוקעות. ורק אם נעשים להתלמד מותר אפילו בולטות.
עשיית צורת מלאכים ומזלות
מן האמור נמצאנו למדים שאסור לעשות צורות בולטות של מלאכים, כפי שכתב השולחן ערוך יו”ד סימן קמ”א סעיף ד’, שאסור לצייר צורות שבמדור שכינה כגון צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת.
אולם צורות המזלות, אין בהם איסור, הואיל ואינם דמויות של שרפים או מלאכים שבמדור השכינה. ואף אין בצורות אלו צורות אדם.
אכן צורת מזל בתולה אסור לעשות, אם יוצרים בכך תבליט של דמות אדם השלם בכל אבריו. אולם אם אין הצורה מדמה צורת אדם בכל איבריו אלא רק צורת ראש או גוף, או אפילו צורת כל הגוף אך בלא כל האיברים, אלא צורת פרופיל לבד או צורת אדם הנראית רק מצידו הקדמי וכדו’, מותר.
שהרי כתב השו”ע בסעיף ז’ בזה”ל: יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם ודרקון אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה, אבל צורת ראש או גוף בלא ראש, אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושה. ואף שהסמ”ג חולק וכתב לאסור גם צורת ראש לבד, אין זה אלא בדמות ראש לבד בלא גוף, אולם כאשר אף צורת הראש איננה שלימה אין לאסור.
עשיית צורת סמלים יוונים כמו אפולו ופוסידון
לעניין יצירת סמלים יוונים המדמים אלילים כמו ‘אפולו’ ו’פוסידון’, המדמים על פי אמונתם הטפילה של המסורת היוונית, את אלילי הים והאורות, והם שנים מתוך שנים עשר האילים הקיימים על פי אמונתם.
ככל שאף על פי אמונתם אין עובדים לצורות אלו, ואין משתחווים להם ואין עובדים אותם בשום צורה, אין איסור לעשותם או למוכרם.
שהרי כתב השו”ע יו”ד סימן קמ”א סעיף א’, שכל הצלמים הנמצאים אם נעשו לצורך עבודה זרה אסורים אולם אם נעשו לצורך נוי וקישוט בעלמא מותרים.
ועיין בשו”ת יחווה דעת חלק ג’ סימן ס”ה, שעדיפא מיניה כתב להתיר, ללבוש מדלייה העשויה בצורת צלב כשרשרת, הואיל ואיננה עשויה לשם עבודה זרה אלא ליופי וקישוט בעלמא.
והוכיח כן מדברי תרומת הדשן בסימן קצ”ז, ובזה כתב לחלוק על דברי הש”ך והרמ”א בסימן קמ”א שכתבו להחמיר בצורת שתי וערב שנמצאה, אלא”כ ידוע בוודאי שלא השתחוו לה. וכתב להתיר ללבוש מדלייה זו ולהשהותה, הואיל ואין מקום לחשוד שמא עובדים לה, והביא בסוף התשובה, למה שידוע ומפורסם שהגאון הראשון לציון רבי יעקב מאיר זצ”ל, קיבל מדליית זהב בצורת צלב, והיה עונדה על חזהו לכבוד ולתפארת בעת שהיה מבקר אצל הנציב העליון ואף הצטלם עם המדלייה הזאת. ואין ספק שהסתמך על דברי הפוסקים הנ”ל. וכן עיקר להלכה ולמעשה.
על אחת כמה וכמה בנידון שלפנינו שאין מדובר על צורת שתי וערב שהיא צורה שבעולם עובדים לה הנוצרים, אלא מדובר על צורות שאין עובדים להם, לפיכך אין מניעה למכור אותם.
ואף שהביא הרמ”א בהגהתו לשו”ע יו”ד סימן קמ”א סוף סעיף ג’ שיש מחמירים בכל הצורות הנזכרות אפילו בזמן הזה אע”ג דידעינן דלא פלחי להו. כתב תמה על דבריו הש”ך שם מניין ראה לחומרא זו, וכתב להוכיח שבכל מקום שאין עובדים לצורות אלו מותר לעשותם.
תנאי נוסף יש צורך לוודא שאין בצורות אלילים אלו, צורות אדם שלימות, שהרי כפי שהבאנו לעיל ישנו איסור לעשות צורות אדם השלימות בכל אבריהם. אכן אם הצורה היא מדמה רק תבליט פרופיל, או תבליט מראה קידמי של צורת אדם, ואין הצורה מדמה צורת אדם שלימה בכל איבריו, אין לאסור את עשייתה.
