מקורות ונימוקים:
מצוות השבת אבדה
התורה ציוותה בספר דברים פרק כ”ג פסוק א’:
“לֹֽא־תִרְאֶה֩ אֶת־שׁ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ אֶת־שֵׂיוֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ”
כמו כן ציוותה בספר שמות פרק כ”ג פסוק ד’:
“כִּ֣י תִפְגַּ֞ע שׁ֧וֹר אֹֽיִבְךָ֛ א֥וֹ חֲמֹר֖וֹ תֹּעֶ֑ה הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֶ֖נּוּ לֽוֹ”
מכאן למדו חז”ל כי מצוות השבת אבדה מצוות עשה ולא תעשה יש בה, כדברי הגמרא בב”מ דף כ”ו:
אמר רבא ראה סלע שנפלה, נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה עובר בכולן, משום לא תגזול משום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם, ואף על גב דהחזירה לאחר יאוש מתנה הוא דיהיב ליה ואיסורא דעבד עבד. נטלה לפני יאוש על מנת להחזירה ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה, עובר משום השב תשיבם. המתין לה עד שנתיאשו הבעלים ונטלה אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד, ע”כ.
חובת מניעת נזק מדין השבת אבידה
אמנם לא רק השבת חפץ האבוד מבעליו למדו חז”ל שהוא בכלל מצוות השבת אבדה, אלא אף הוסיפו ודרשו כי מדין השבת אבידה חייב האדם אף למנוע נזק מחבירו.
זה לשון הגמרא בבא מציעא ל”א.
ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם אמר רבא לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע אמר ליה רב חנניא לרבא תניא דמסייע לך ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם.
מלבד לימוד דין השבת אבדה בקרקע, למדים אנו מדברי הגמרא כי השבת אבידה היא גם מניעת נזק, שהרי קרקע לא ניתנת לגוזלה ומהו אם כן השבת קרקע, אלא המצווה היא למנוע את את הנזק לקרקע כגון מניעת נזק מים לקרקע. יתר על כן מבואר שם בגמרא בהדיא גם חובת מניעת נזק ממטלטלין כגון מניעת נזק מים מאלומות השוכנות בקרקע, והיינו מדין השבת אבידה.
הואיל וכך, ומדין מצוות השבת אבדה חייב האדם למנוע נזק מחברו, בכלל זה לכאורה החובה לדווח לאדם שנפגע רכבו בתאונת פגע וברח, על פרטיו של הפוגע כדי שיוכל לתבוע ממנו את המגיע לו ולא יגרם לו הפסד ממון.
אמנם היה מקום לדון שמא עדיף שלא למסור את פרטי הפוגע כדי שלא יבוא עמו לדין על פי חוקי הערכאות, ולא יגבה יותר ממה שמגיע לו על פי דין תורה. אולם כיון שלדעת פוסקים רבים וחשובים, במקרה של תאונות דרכים בכביש, גם על פי דין תורה הולכים לפי הוראות החוק האזרחי כי על דעת כן עולים לכביש ומקבלים להתחייב בתשלומים כפי דיני התעבורה. לפיכך לא ניתן להתחסד ולבטל מצוות עשה מהחשש שמא הנפגע יפסוק כאותם פוסקים שאין לגבות לפי חוקי התעבורה, כי אין בכך איסור “לפני עוור” או מסייע לדבר עבירה עד כמה שיש לומר שהנפגע יגבה כדין.
אין מצוות השבת אבדת למי שאינו יהודי
אכן הואיל וכפי האמור החובה למנוע נזק הינו מדין השבת אבדה, לפיכך ככל שהרכב הנפגע הינו של גוי, אין מצווה לדווח על כך לגוי, כיון שאין מצוות השבת אבדה לגוי.
כפי שדרשה הגמרא בב”ק דף קי”ג: בזה”ל:
מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת שנאמר “לכל אבדת אחיך” לאחיך אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר לכנעני. ואימא הני מילי היכא דלא אתי לידיה דלא מחייב לאהדורי בתרה אבל היכא דאתי לידיה אימא ליהדרה, אמר רבינא ומצאתה דאתאי לידיה משמע, ע”כ.
יתר על כן איתא בגמרא כי המחזיר עובר עברה ועליו הכתוב אומר: למען ספות הרוה את הצמאה, שמראה בעצמו שהשבת אבדה בעיניו איננה משום מצוות השבת אבדה הואיל וגם לעכו”ם שלא ציוותה התורה הוא משיב אבדה.
עוד יש מפרשים שאין להשיב אבדה לנכרי מפני שהוא מחזיק יד הרשעים. לפיכך כתבו הראשונים שלא נאמרו דברים אלה אלא בגוים רשעים עובדי עבודה זרה.
במקום חשש חילול השם חייב להשיב אבדה גם לאינו יהודי
אמנם אם הוא במקום שיש חשש חילול השם אם לא יחזיר חייב להחזיר, כמו כן אם בוחר להשיב את האבידה כדי לקדש את השם, כדי שיפארו את שם השם, הרי זה משובח.
כפי שמבואר בדברי הגמרא בב”ק קי”ג:
תניא ר’ פנחס בן יאיר אומר במקום שיש חילול השם אפי’ אבידתו אסור.
וכן פסק השולחן ערוך חושן משפט הלכות אבדה ומציאה סימן רס”ו סעיף א’ בזה”ל:
אבדת העובד כוכבים מותרת, שנא’ אבידת אחיך (דברים כב, ג). והמחזירה, הרי זה עובר עבירה, מפני שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה. ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה, הרי זה משובח. ובמקום שיש חילול השם, אבידתו אסורה וחייב להחזירה. ובכל מקום מכניסים כליהם ככלי ישראל, מפני דרכי שלום.
על כן גם בנידון השאלה, ככל שהרכב הנפגע אינו של יהודי אין חובת השבת אבדה ואין חובה למסור לנפגע את פרטי הרכב הפוגע, אולם ככל שיש חשש חילול ה’ בדבר כגון שהגוי יודע שהוא ראה ולקח את הפרטים ומבקש ממנו למוסרם לו, עליו למסור את הפרטים.
