מקורות ונימוקים:
במכירת חמץ אנו מוכרים את כל החמץ שברשותנו לגוי, ככל שלא נבער אותו או נפקיר אותו, כפי שמופיע ברוב שטרות ההרשאה למכירת החמץ.
בנוסף למכירת החמץ, אנו גם משכירים מקומות מסויימים לגוי, כיון שאנו מעוניינים להניח שם את החמץ או את אותם המאכלים שאנו חוששים בהם לתערובת חמץ.
השכרת המקום לגוי פותר אותנו מבדיקת החמץ, כפי שכתבו הפוסקים, ועיין באשל אברהם לסימן תל”ג שכתב בזה”ל: מקום שבדעתו למכור לגוי אין צריך בדיקה, וכמו מקום שאין מכניסין שם חמץ שאין צריך בדיקה, כן מקום שאינו לכניסתו ולא להיות שלו.
חשוב לדעת שאף מקומות שעתידים להשכיר אותם לגוי קודם לפסח, אין צריך לבודקם בעת בדיקת החמץ, ואין צורך שכבר בעת בדיקת החמץ יהיו המקומות מושכרים לגוי.
כפי שכתב שם האשל אברהם, וכפי שכתב החתם סופר, בשונה מדעת המקור חיים שכתב להחמיר בכך שכבר בעת בדיקת החמץ יהיה המקום מושכר לגוי.
אמנם כיום אכשור דרא, וכבר יש טפסים מיוחדים למכירת י”ג, שם ניתן להשכיר לגוי את המקומות שאין מעוניינים לבדוק אותם בעת בדיקת החמץ, ובכך נפטרים מבדיקה במקומות אלו גם לדעת המקור חיים.
אין מניעה להשכיר לגוי חצי מקפיא, הואיל ואין צורך שתהא השכירות על קרקע דווקא, אלא אף מדפים מסויימים ניתן להשכיר. אלא שככל שכך עושים ומניחים שם חמץ, יש צורך להניח מחיצה שתחצוץ בין החמץ כדי שלא ישכח ויאכלנו. כפי שכתב השו”ע או”ח סימן ת”מ סעיף ב’ בזה”ל: חמץ של גוי המונח אצל היהודי, אם אינו חייב באחריותו, אינו חייב לבערו אפילו אם כבוש תחת ידו, כגון שהוא גר תושב ושרוי עמו בחצר, וצריך לעשות לפניו מחיצה גבוה י’ טפחים, כדי שלא ישכח ויאכלנו.
