מקורות ונימוקים:
גר שהתגייר אינו יכול לחזור לסורו
פסק השולחן ערוך יו”ד סוף סימן רס”ח בזה”ל: כשיבא הגר להתגייר, בודקים אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא ליכנס לדת. ואם איש הוא, בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית. ואם אשה היא, בודקין אחריה שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל, ואם לא נמצאת להם עילה מודיעים להם כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות, כדי שיפרשו. אם קיבלו ולא פירשו, וראו אותם שחזרו מאהבה, מקבלים אותם. ואם לא בדקו אחריו, או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן, ומל וטבל בפני ג’ הדיוטות, ה”ז גר אפי’ נודע שבשביל דבר הוא מתגייר, הואיל ומל וטבל יצא מכלל העובדי כוכבים, וחוששים לו עד שתתברר צדקתו; ואפילו חזר ועבד עבודת כוכבים, הרי הוא כישראל מומר שקדושיו קדושין.
מכאן אנו למדים, כי מי שעבר תהליך גיור אמיתי, שוב אינו יכול לחזור לסורו, ואם חסר לסורו דינו כישראל מומר.
אין הקב”ה מעמיד את האדם בניסיון אלא”כ יכול לעמוד בו
כתב הרמב”ן בתורת האדם (שער הגמול) בזה הלשון: ואם תשאל ותאמר והלא מפורש בתורה שיש יסורין של נסיון, כגון והאלהים נסה את אברהם, וכן למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא. תשובה לשאלה זו כן הדבר וכך היא המדה, שהקב”ה מנסה, ולא כל אדם אלא מנסה הוא, את חסידיו שנאמר (תהלים יא) ה’ צדיק יבחן, כך דרשו בבראשית רבה (פ’ נ”ה) היוצר הזה כשהוא בודק את כבשונו אינו בודק קנקנים רעים שאינו מספיק להקיש פעם אחת עליו עד שהוא שוברו, ובמי הוא בודק בקנקנים יפים שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינן נשברים, כך הקדוש ברוך הוא אינו מנסה את הרשעים שאין יכולין לעמוד, ואת מי הוא מנסה את הצדיקים שנאמר ה’ צדיק יבחן, וכתיב והאלוהים נסה את אברהם.
הטעם שמנסה הקב”ה את האדם
ממשיך הרמב”ן ומבאר מהו הטעם שמעמיד הקב”ה את האדם בניסיון, זה לשונו: ומהו הניסיון הזה, שיבא עליו בעבודתו של הקדוש ברוך הוא ובעשיית מצותיו טורח ועמל, לפי שיש בני אדם שעושין מצות ומעשים טובים כשידם משגת וכשהן בשלוה ובריוח, אבל מתוך הדוחק או כשהעבודה באה עליהם בטורח ועמל גדול אינן עושין, לפיכך הקדוש ברוך הוא מטריח על יראיו בקצת נסיון כדי שיקבלו מצות ויעשו אותם מתוך הטורח, כדי שיהא שכרם באותן מצות כפול ומכופל.
ולמה מנסה אותו והלא גלוי וידוע לפניו יתברך אם יקבל אותו חסיד המנוסה עבודה וטורח זה, אף על פי כן אין שכר האדם בכח אמונה שלם כשכרו בפועל מעשה, ונמצא מזכה אותו להוציא דרכיו הטובים לפועל ולמעשה. ולמה נקרא ניסיון, והלא הכל צפוי לפניו יתברך, אף על פי כן רשות האדם בידו אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, נמצא אותו החסיד המצווה מנוסה על מצוה זו בודאי, לפיכך נקרא נסיון מצד העושה, לא מצד המצוה יתברך שמו.
אין היתר לחלל שבת מלבד במקום פיקוח נפש
בגמרא בב”מ דף ל”ב. איתא, אם אמר לו אביו לחלל השבת יכול ישמע לו, תלמוד לומר “איש אמו ואביו תיראו – ואת שבתותי תשמורו”. המקום היחיד בו מותר לחלל שבת הוא במקום פיקוח נפש, משום שנאמר על כל מצוות התורה, “אשר יעשה אותם האדם וחי בהם” ודרשו חז”ל וחי בהם ולא שימות בהם, לפיכך כל המצוות נדחות במקום פיקוח נפש.
