מקורות ונימוקים:
כתב הרמב”ן בתורת האדם, וכן כתב הר”ן בסוף מסכת תענית דף י’. מדפי הרי”ף כי היולדת תוך שלשים יום וכן חולה שהוא צריך לאכול אין צריך אומד אלא מאכילים אותו מיד.
ובזה שונה דין שאר הצומות מדין צום יום כיפור, כפי שכתב בהגהות מיימון (פ”ה ה”א אות א) שרבינו תם התיר לאשה יולדת לאכול בצום גדליה אפילו אחר שבעה. ואף על גב דאמרינן בפרק מפנין (שבת קכט.) דלאחר שבעה אם אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת, לעניין יום כיפור. וצום גדליה דברי קבלה (עי’ זכריה ח יט) ודברי קבלה כדברי תורה (ר”ה יט.), אפילו הכי מותר, דכיון רצו מתענין רצו אין מתענין (ר”ה יח:) אם כן רשות הוא ומותר לה לאכול עד כאן.
כן פסק השולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ”ד סעיף ו’ לעניין צום ט’ באב ושאר הצומות שאינן יום כיפור, בזה”ל: חיה כל שלשים יום, וכן חולה שהוא צריך לאכול, אין צריך אומד אלא מאכילין אותו מיד, דבמקום חולי לא גזרו רבנן.
אמנם לעניין צום יום כיפור הדבר שונה, כי איננו דרבנן אלא מן התורה, על כן אם לא במקום פיקוח נפש אין היתר שלא לצום. לפיכך יש צורך ללכת לדרוש אצל הרופא האם החולה יכול לצום, ומהי אם כן הדרך הנכונה להתכונן לצום, כי אין כל חולי הסכרת שווים, והדבר משתנה מחולה לחולה. חשוב לדעת כי בכל מקום של ספק פיקוח נפש, יש להחמיר במקום חשש פיקוח נפש ולהימנע מלצום.
