להקל בהמתנה בין בשר וחלב למי שנמנע מלאכול בשר משום כך

תשובה:

שלום וברכה

היטבת להגדיר את שאלתך שהיא לא רק בהלכה אלא גם או בעיקר בהשקפה,

אין ספק שכל הלכה שהיא נדחית בפני פיקוח נפש, שהרי אמרה תורה “וחי בהם”, על אחת כמה וכמה המתנת שש שעות בין בשר לחלב, שאף איננה מצווה דרבנן, אלא הלכה שיסודה בהנהגת האמוראים, כפי המבואר בדברי הגמרא בחולין ק”ה.

אמנם למרות האמור, לדעתי אין להקל כלל במצב כעין השאלה שהצגת בפנינו, ראשית כיון שמבחינה הלכתית אין הדבר נחשב לפיקוח נפש, ואף רחוק הימנו. בל נשכח כי יש אנשים רבים צמחוניים שאינם אוכלים בשר ועוף, וחיים כך לאורך ימים ושנים בבריאות איתנה, ובכל מצב של חסרון חלבונים וכדו’ ניתן להשלימם בתחליפי מזון אחרים.

אולם לא רק מבחינה הלכתית, אלא אף מבחינה השקפתית, חשוב לי לנסות להבהיר מדוע לענ”ד אין ראוי לנסות להקל לאדם במצב כזה להימנע מהמתנת שש שעות, ואולי אמחיש לך את העניין בהקדם סיפור קצר.

לפני שנים לא רבות, נעלים היו מצרך יקר ערך, לא כל שנה היו נרכשות זוג נעלים, ובטח לא כל עונה. עד שלא היו הנעלים בלות ומרופטות, וגם הסנדלר היה מתייאש מלמצוא מקום בטוח להכניס בו את המחט והחוט לתפור שוב את הנעלים, לא היו חושבים לרכוש נעלים נוספות.

ומה היו עושים הילדים אשר כפות רגליהם גדלו וגדלו, ובכן היו הילדים לובשים את הנעלים שנה ועוד שנה, וכאשר היו אצבעות רגליהם גדלות, היו הולכים לסנדלר והיה הוא פותח חור בנעלים, על מנת שיהיה מקום לאצבעות הרגלים לבצבץ מן החור החוצה… וכך היו סוחבים עם הנעלים עוד שנה או שתיים.

נשאלת השאלה, מדוע טרחו כל כך ללכת לסנדלר לעשות חור בנעלים, לא חבל, מדוע לא היה פשוט יותר, לחתוך מעט מן האצבעות המתארכות להן וגדלות?

התשובה היא אכן פשוטה, כי אצבעות הרגלים חשובות הרבה יותר מאשר הנעלים, הנעלים נועדו לשרת את הרגלים ולא להיפך.

כלומר: במקום שישנה התנגשות בין שני גורמים, חותכים בטפל בשביל העיקר החשוב יותר.

לענייננו, כאשר ההלכה מתנגשת ברצון האדם לשתות את כוס הנס קפה שלו, או מאלצת אותו לוותר על הבשר והעוף. השאלה היא מה חשוב יותר, על מה לוותר, האם על ההלכה, או על הקפה או העוף.

יתכן ויהיו רבנים שימצאו פתח להתיר במקרה כזה, להמתין רק שלש שעות, ואולי אפילו שעה אחת בלבד, ויתכן גם שיש מקום הלכתי לדבריהם. אולם לדעתי ההשקפה הנכונה היא אחרת, הראיה הנכונה היא, שההלכה היא העיקר ואליה צריך האדם להתאים את עצמו, על האדם לוותר על הרגליו בשתיית הקפה או אי אכילת העוף והבשר, בשביל לקיים את ההלכה, ולא להיפך לוותר על ההלכה ולהתאים אותה על מנת שיוכל להמשיך בהרגליו לשתות את הקפה.

הארכתי קצת, כי העניין חשוב ועקרוני בגישה כלפי ההלכה, יתכן ואפשר למצוא היתרים, אולם אין זו הדרך. הדבר הנכון הוא שימצא האדם את הדרך להתאים את הרגליו להלכה. אם אכן הוא רואה שאיננו מצליח לוותר על הקפה, ובשל כך נמנע מאכילת בשר ועוף החשובים לו, יאזור אומץ וישכיל להתגבר על עצמו ולאכול בשר ועוף פעם בשבוע, ולוותר על הקפה, לאחר מכן פעמים בשבוע וכן הלאה.

רק חשוב נא איזו השפעה חינוכית תהיה על נער, בראותו שמתאימים לו את ההלכה להרגליו. לעומת מצב בו הנער יבין שההלכה היא בטון יצוק, ולתועלתו האישית עליו למצוא את הדרך לאזן בין אהבתו לנס הקפה לבין הצורך הבריאותי שלו בבשר ועוף, בלי ספק יש לכך השלכות מרחיקות לכת.

בטוחני שחכם כמותך מבין את כוונתי

ואין לי אלא לאחל שנזכה לקיים את רצון ה’ כרצונו יתברך באהבה ובשמחה תמיד