מקורות ונימוקים:
בגמרא בחולין ק”ה. איתא, אמר מר עוקבא, אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא, ע”כ.
מכאן למדו הראשונים, הרמב”ם הרי”ף הרא”ש והרשב”א כי האוכל בשר או עוף צריך להמתין אחריו שש שעות, שהוא שיעור זמן שמסעודת הבוקר לסעודת הערב.
אולם דעת התוס’ הרא”ש והראבי”ה דבעי שלא יאכל הבשר והגבינה באותה סעודה אלא יברך ברכהמ”ז ויסלק השולחן ויקנח וידיח פיו דלא פלוג רבנן וא”צ להמתין שיעור זמן שבין סעודה לסעודה.
לעניין הלכה פסק השו”ע כרי”ף הרמב”ם הרא”ש והרשב”א דבעי המתנת ו’ שעות. וברמ”א הביא דעת התוס’ והראבי”ה דסגי בסילוק סעודה וברכהמ”ז אולם כתב דראוי לעשות כהרמב”ם, אך כ’ דהמנהג הפשוט במדינות אלו הוא להקפיד על סילוק סעודה ועל המתנת שעה אחת בנוסף, והיינו דנהגו כדעת התוס’ והראבי”ה, אלא שכתב להחמיר גם להמתין שעה על פי דברי הזוהר הקדוש שהביא הבית יוסף.
משום כך לדעת הספרדים אין להקל בפחות מהמתנת שש שעות בין בשר לחלב, כפי שפסק מרן השולחן ערוך יו”ד סי’ פ”ט סעיף א’), וכן כתב מרן החיד”א וכ”כ מרן החיד”א, שבגלילותינו המנהג פשוט לכל אדם להמתין שש שעות.
אף בקרב האשכנזים, מנהג רוב בני אשכנז, למעט קהילות מסוימות, להמתין שש שעות בין בשר לחלב. וכבר כתב המהרש”ל שאף למנהג האשכנזים, כל מי שיש בו ריח תורה ראוי לו להחמיר להמתין שש שעות, וכן הביאו הש”ך והט”ז. ובספר ערוך השולחן כבר כתב שכיום אף מנהג רוב האשכנזים להחמיר בזה, וחלילה לשנות.
אמנם יש קהילות בקרב בני אשכנז הנוהגים לשמור שלוש שעות, ומנהג זה מופיע ברבינו ירוחם ובדרכי תשובה.
בטעם ההמתנה בין בשר לחלב נאמרו ב’ דעות בראשונים, דעת הרמב”ם, שהצורך בהמתנה הוא, משום שעדיין נשאר בשר בין השיניים, וכשיאכל מאכלי חלב תוך שש שעות נמצא שאוכל בשר וחלב יחד. אך לאחר שש שעות, גם אם נשאר בשר, הרי הוא אינו נחשב בשר, כי ניטל ממנו טעמו ונחשב כעץ.
דעת רש”י, שטעם ההמתנה הוא משום שטבע הבשר להשאיר את טעמו ושמנוניתו בפה עד שש שעות.
להלכה אנו מחמירים כשני הטעמים, ולכן גם מי שטעם בשר ובלעו בלא ללעוס אותו בין שיניו, עליו להמתין שש שעות, למרות שלא שייך בזה טעמו של הרמב”ם. וכן לאידך גיסא גם מי שרק לעס בשיניו בשר ולא בלעו כלל, עליו להמתין שש שעות אף שלא שייך בזה טעמו של רש”י.
לעניין המתנה פחות משש שעות יעויין בשו”ת יביע אומר חלק א יו”ד סימן ד’, וכן בקובץ אור תורה שנה י”ד חוברת ט’ עמוד תס”ט.
שיש להקל בזה בשעת הצורך להמתין חמש שעות ומחצה, ואין צורך להקפיד על שש שעות מלאות, אולם בפחות מכך לא הסכים להתיר.
חשוב להבהיר כי האמור הוא לגדולים מעל גיל מצוות, אולם ילדים שעדיין לא הגיעו למצוות, הדין בהם שונה.