מקורות ונימוקים:
בשו”ת אור לציון חלק ג’ (הערות פרק י’ דיני הגעלת כלים הערה יג) כתב לדמותם למ”ש הרי”ף בפרק כל שעה בפסחים (דף ל”א ע”ב): נקוט האי כללא בידך, דמאני דאעא ומני דפרזלא ושאר מיני מתכות ובורמי דגללי (פי’ הר”ן כלים של אבני גלל) דאישתמש בהו חמירא כולה שתא בכלי ראשון צריך למיגעלינהו בכלי ראשון. והביא דבריו הרא”ש שם בסימן ז’. וכן כתב הרמב”ם בפרק ה’ מהלכות חמץ ומצה הלכה כ”ג וכ”ד. וכן פסק מרן בשו”ע (סימן תנ”א סעיף ח’). וצריך ביאור מנין להרי”ף שאף כלי אבנים וכלי גללים יש להם תקנה בהגעלה, והרי לא מצינו גילוי בחז”ל שמועילה להם הגעלה. והטור בסימן תנא הביא דברי רב האי גאון דכלי גללים וכלי אבנים שנשתמש בהן ברותחין אין להם תקנה בהגעלה, דדמו לכלי חרס. ומאידך הביא את דברי ה”ר יצחק מסימפונו שכלי גללים וכלי אבנים די להם בשטיפה. וכתב הטור שרב אלפס השוה כולם וכן עיקר. וצריך ביאור מנין למד הרי”ף כן. (וראה בדברי הר”ן על הרי”ף שם ובדברי רבנו מנוח על הרמב”ם שם).
ונראה שהרי”ף למד מדברי הגמ’ שם בפסחים, התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם, שדוקא כלי חרס שהתורה העידה עליהם, אינם יוצאים מידי דופים, אבל שאר כל הכלים שלא העידה התורה עליהם, הרי הם ככלי מתכות שאפשר להכשירם. ומינה, שאין לחוש בכלי פלסטיק ובקליט שמא לא מועילה להם הגעלה. ומאידך גם אין לומר שאינם בולעים ויהא דינם ככלי זכוכית שאינם צריכים הגעלה. ועל כן כלי פלסטיק שבלעו חמץ, כגון כוסות וצלחות פלסטיק ובקבוק תינוק וכדו’, יגעילם בכלי ראשון, וישתמש בהם בפסח. (וראה לעיל בתשובה ו’ לענין הכשר כלים שהיה בהם מאכל חמץ שאינו נוזלי).
ואולם כלי פלסטיק עדינים, שעלולים להתקלקל בהגעלה, אין להגעילם, דחיישינן שמא לא יגעילם יפה כראוי, וכדין כלים העשויים מקרן, שמבואר בשו”ע בסימן תנ”א סעיף ז’ שאין להם תקנה בהגעלה, דכיון שמתקלקלים במים חמים, חיישינן דלמא חייס עליהו. ולכן יצניעים לאחר הפסח, וכדין כלי חרס, כמבואר בשו”ע שם סעיף א’, ע”ש.
וכן העלה לדינא מרן בספרו חזון עובדיה – פסח (עמ’ קנא) דכלי פלסטיק אע”ג דנעשו על ידי אמצעיים כימיים ומהם מתאחדים ונעשים מקשה אחת, מ”מ דינם ככלי אבנים וכלי גללים. אבל אין להתירם ללא הגעלה ולדמותם לכלי זכוכית, שהרי כלי פרוצילן שהם חלקים מאוד ובכל זאת דנו אותם הפסוקים ככלי חרס, ובע”כ שאין לנו להחליט כן מדעתנו ומסברתנו. וכ”כ בשו”ת ציץ אליעזר ח”ד (סימן ו’).
