מקורות ונימוקים:
פסק השולחן ערוך אורח חיים סימן קנד
אין עושים מתיבה כיסא לספר תורה, אבל מותר לעשות מתיבה גדולה קטנה, וכן מותר לעשות מכסא גדול כסא קטן, אבל אסור לעשות ממנו שרפרף לכיסא וכו’.
טעם הדבר הוא הואיל ומעלין בקודש ואין מורידין, כפי שמבואר בדברי הגמרא במנחות דף צ”ט. ומנלן דמעלין בקודש, אמר רב אחא בר יעקב דאמר קרא את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח, כי הקריבום לפני ה’ ויקדשו, ויהיו לאות לבני ישראל, בתחילה תשמישי קדושה ועכשיו גופו של מזבח.
הואיל וכך, לאחר הנחת ספר תורה בארון שמתחת לארון הקודש, לכאורה יהיה אסור להשתמש בארון זה לשאר תשמישים כגון פרוכות ותשמישי קדושה.
על מנת למנוע בעיה זו, יש לעשות תנאי מתחילה קודם להכנסת ספר התורה לארון זה, שאין הכנסת ספר התורה מייעדת את הארון להיות ארון קודש לספר תורה, ועל ידי כך, ישאר בקדושתו הקודמת ויהיה ניתן להכניס אליו את כל שאר תשמישי קדושה שאינם דווקא ספרי תורה.
כפי שמבואר בדברי השולחן ערוך סימן קנ”ד סעיף ח’ בזה”ל:
הארון וכל מה שעושים לס”ת, מועיל בו תנאי להשתמש בו שאר תשמיש, אפילו דחול.
אכן חשוב לדעת שגם במקרה שלא עשיתם תנאי תחילה וכבר הכנסתם את ספר התורה לארון, ניתן להקל מכמה סיבות.
ראשית יש להקל אם השארתם שם את שאר תשמישי הקדושה, כי מתוך מעשיכם הוכח שלא הייתה כוונתכם להעלות את הארון לקדושת ארון ספר תורה, והוי כאילו עשיתם תנאי מפורש.
כעין דברי הרמ”א בהגהתו לשו”ע או”ח סימן קנ”ד סעיף ח’ שכתב כך: ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה, כגון מטפחת של ספרים ושלחן שבבהכ”נ ומעילים של ס”ת, וכתבו הטעם משום דכיון שנהגו כן, ואי אפשר ליזהר, לב ב”ד מתנה עליהם מעיקרא, כדי שלא יבאו בני אדם לידי תקלה, ואף על גב דלא התנו כאילו התנו דמי.
נוסף לכך ישנם כמה וכמה פוסקים הסוברים שארון שבו מונחים ספרי תורה אינו מוגדר כתשמיש של ספר התורה ואינו עולה לקדושת ארון הקודש, הואיל ולספרי התורה הספרדים יש בית בפני עצמו העוטף את ספר התורה שמונח בו, לפיכך הארון עצמו מוגדר כתשמיש דתשמיש.
מעבר לכך, ישנם האומרים כי ארונות הקודש שלנו כיום אינם נחשבים כארונות קודש כי אינם מיועדים אלא לשמירה.
להשלמת העניין עיין נא בדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יביע אומר חלק ח’ אורח חיים סימן י”ט, שדן בשאלה האם ניתן להשתמש בארון קודש ישן להניח בו ספרים ותשמישי קדושה. להלן חלק מדבריו הנוגעים לענייננו:
אך ראיתי להמשנה ברורה (סימן קנד סק”ט) שהביא להלכה תשובת הר”י בן הרא”ש הנ”ל, וכתב ע”ז, ואף על גב דבארגז שנותנים בו ס”ת קי”ל דחשיב תשמיש קדושה, אפילו אם הס”ת מונח בתיק, כמ”ש בש”ע יו”ד (סימן רפב סי”ב), אפשר דשאני ארגז שעשוי לכבוד ס”ת, משא”כ אלו התיבות העשויות לשמירה בעלמא. ע”כ. ותמיהני שא”כ אמאי הוצרכו לומר הטעם משום דהוי תשמיש דתשמיש, תיפוק ליה דהוי לנטורי בעלמא, ובאמת שלא כתב הרב השואל טעם זה אלא לגבי הקונטריסים שהם בלא כריכה, שהתיבה לשמירה בעלמא עד אשר יהיו פנוים לכורכם. ומה שהקשה מדין ארגז דחשיב תשמיש קדושה, אפילו הס”ת בתיק, הרי כבר נתבאר בגמ’ ובב”י ובב”ח ובפרישה, משום שלפעמים הרבה היו נותנים אותו בארון בלי תיק. וכנ”ל.
שו”ר בשו”ת בית אבי ח”ד (סימן ד אות ד) שתמה כן על המשנה ברורה הנ”ל, שהרי מבואר להדיא בבית חדש יו”ד שם דהתם ה”ט משום שלפעמים הרבה היו מניחים הס”ת בארון בלי תיק, וכ”כ הפרישה שם, הלא”ה הוי תשמיש דתשמיש. ע”ש. וז”ל הגאון מהריק”ש בהגהותיו (סימן קנד): וכל דבר שמפסיק דבר אחר בינו ובין ספר תורה, אפילו אם המפסיק יהיה התיק או המטפחת דכרוך בה ספר התורה, מקרי אותו הדבר התחתון תשמיש דתשמיש ומותר להשתמש בו. עכ”ל. ודון מינה לענין הארון ג”כ שנחשב תשמיש דתשמיש אף על פי שנעשה לכבוד. ועכ”פ אפילו אם נאמר שלא יצאנו מידי מחלוקת, מ”מ יש לצרף עוד בנ”ד הסברא הנ”ל (באות יג) שארונות קודש שלנו עשויים בעיקר לשמירה על הספרי תורה, ולכן סוגרים אותם תמיד על מסגר, זולת כשמכינים אותם לקריאה, ולכן אין עליהם דין תשמישי קדושה. וכ”כ בשו”ת תורת יקותיאל (סימן לח) ובשו”ת מלמד להועיל (סימן יח). והכף החיים (ס”ק יא). ע”ש.
והואיל ומבואר בש”ע הגר”ז (סימן לד ס”ט) שאיסור הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה בכה”ג אינו אלא מדרבנן. וכ”כ הגנת ורדים (כלל ב סימן לא) והמחזה אברהם די בוטון (סימן ט אות יג). והחתם סופר (סימן לח), והגרש”ק בספר החיים (סימן מב). ובשו”ת יהודה יעלה קובו (סימן ג). ובשו”ת מהר”ש ענגיל ח”ג (סימן פח) ובשו”ת גידולי טהרה (סימן לט). ועוד. הילכך ראוי לסמוך על הסברות הנ”ל בנ”ד, דהוי כעין ס”ס, והואיל והארון הראשון נשאר פנוי סמכינן על הט”ז וסיעתו להניח בו חומשים ושאר ספרי קודש, שזה עדיף יותר מלגונזו.
