מקורות ונימוקים:
איתא בגמרא בשבת דף י’ הנכנס לבית המרחץ, מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא ותפלה, ואין צריך לומר שאילת שלום, ומניח תפלין וא”צ לומר שאינו חולץ. מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושים, יש שם שאילת שלום, ולא מקרא ותפלה. ואינו חולץ תפלין ואינו מניח לכתחלה. מקום שבני אדם עומדים ערומים, אין שם שאילת שלום וא”צ לומר מקרא ותפלה. וחולץ תפלין וא”צ לומר שאינו מניחן. ע”כ.
כן פסק השו”ע להלכה או”ח סימן פ”ד סעיף א’ בזה”ל: מרחץ חדש שלא רחצו בו, מותר לקרות בו. והישן, בבית החיצון שכל העומדין שם לבושים מותר, ובאמצעי, שקצת העומדין שם לבושים וקצת ערומים, יש שם שאילת שלום אבל לא ק”ש ותפלה. ובפנימי, שכולם עומדים שם ערומים, אפילו שאלת שלום אסור. והוסיף הרמ”א שאסור אפילו לענות אמן בבית המרחץ כפי שכתב הר”ן בפרק כירה.
ועיין בדברי המשנה ברורה ס”ג ג’ שם כתב שטעם הדבר שאסור להתפלל ולברך בחדר האמצעי והפנימי, הוא משום שהחדר עצמו מיוחד להיות בו ערומים, ואינו תלוי במציאות אם יש שם בפועל אנשים או לא. אלא”כ הוא חדר מאוס הרבה כמו החדר הפנימי.
ועיין בשו”ת יביע אומר חלק ב’ יו”ד סימן י”ד שם האריך הרבה שלא יברכו הנשים ברכת על הטבילה בתוך המקווה, הואיל והוא נחשב לבית המרחץ ולמקום שעומדים שם ללא בגדים כלל.
אכן אין הדברים אמורים אלא בבית המרחץ שהחדר מיועד לכך להיות בו ללא בגדים, אולם חדר שינה בצימר שהוא נקי ומצוחצח ללא ספק, ואין בו מאיסות. כיון שעיקר שימושו של החדר אינו למרחץ, אין החדר מוגדר כחדר בבית המרחץ אלא כחדר מגורים, אף שפעמים משתמשים בו ללא לבוש. לפיכך מותר להתפלל בו ולברך.
כך גם ניתן להוכיח מדברי המשנה ברורה בס”ק ז’ שם כתב שדירת הבלן חייבת במזוזה הואיל והוא חדר גמור, ואינו מוגדר כחדר בבית המרחץ.
וכן נראה מדברי הבית יוסף יו”ד סימן רפ”ו שכתב לגבי חיוב מזוזה כך, שלמרות שחדר שהנשים מתקשטות בו אין צריך מזוזה, הואיל ועושות בו תשמישי גנאי, מ”מ חדר שאיש ואשה גרים בו, הואיל ועיקרו למגורים חייב במזוזה.
ז”ל הבית יוסף שם: וכתב המרדכי חדר משכב נשים פטור מן המזוזה לפי שעושות שם דבר גנאי. וכן כתבו סמ”ק והכלבו וז”ל כתב ה”ר פרץ בית משכב נשים פטורה מפני שמכבסות ורוחצות בהם ומקשטות עצמן שם וכן איתא ביומא פרק קמא וצריך עיון וכן כתב הר”מ (תשב”ץ קטן סי’ רעד) חדר או עליה שאיש ואשתו ישנים בה פטור מן המזוזה ומביא ראיה מפרק קמא דיומא דאמר באמת אמרו בית הכסא ובית המרחץ ובית הבורסקי פטורים מן המזוזה מפני שהנשים מתקשטות שם כל שכן חדר שאיש ואשתו ישנים בה עכ”ל. ואני אומר דאין משם ראיה דעד כאן לא פטרו במסכת יומא מפני שהנשים רוחצות שם אלא בית התבן ובית הבקר וכו’ אבל בית דירה ממש אף על פי שהנשים רוחצות שם חייב במזוזה.
כן כתב בהדיא החתם סופר בתשובה חלק או”ח סימן י”ח, ובחלק יו”ד סימן ר”ז, שם העלה בנוגע למי שיש לו בבית מקווה חם לטהרת הנשים שבביתו, שאין מניעה ללמוד בחדר זה דברי תורה, אף שיש לומר שבמקווה נפיש זוהמא, מ”מ החדר כולו נקי הוא, ואין כל החדר מוגדר מחמת כן בית המרחץ. אלא שכתב שמהיות טוב יוסיף ויעשה מחיצה עשרה טפחים. והביא שם החסיד המפורסם הר”ר זלמן חסיד מפפד”מ שהיה לו מקוה חם בתוך חדרו, והיה מכוסה, והוא למד שם בימות הקיץ, ולא רפרף אדם מעולם. עכת”ד.
ועיין בזה בשו”ת יביע אומר ה’ או”ח י”א אות ג’, שם הביא לדברי החתם סופר, והביא עוד לדברי הבניין ציון סימן י”א שכתב בנוגע לאמבטיות פרטים, שאם הם מיוחדים למרחץ בלבד אסור לברך וללמוד שם, אולם אם עושים בהם תשמישים נוספים עיקריים מותר ללמוד שם, כיון שאינם נקראים חדרי מרחץ. מכאן ניתן להסיק בהחלט לנידון השאלה שלפנינו.
יתר על כן הביא בשו”ת יביע אומר הנ”ל, שיש המתירים ללמוד בחדרי האמבטיות שבבתים שבזמנינו, הואיל ומלבד הרחיצה באמבטיה שבחדר, הרי יש שם כיורים שנוטלים ושוטפים שם ידיים יותר מאשר משתמשים בחדר זה לרחיצת כל הגוף באמבטיה. אולם היביע אומר עצמו העלה להחמיר שלא ללמוד באמבטיה אלא ע”י הרהור, וכדין בית אמצעי של המרחץ.
חשוב להוסיף כי מדין הזוהמא והטינוף אין לדמות את האמבטיות שבזמנינו לבית הכסא, כפי שהביא היביע אומר הנ”ל בשם הגאון מהר”א וואלקין בשו”ת זקן אהרן ח”א (חאו”ח סי’ א) שאחר שכתב שדין האמבטיה שלנו כדין מרחץ כיון שעכ”פ רוחצים שם בחמין. העלה דמ”מ כיון שעינינו הרואות דלא נפיש התם זוהמא והבלא כמו בחדר הפנימי של בית המרחץ, לכן יש להשוות דין חדר האמבטיה לדין בית אמצעי של בית המרחץ, שאסור ללמוד ולברך שם, אבל מותר להרהר שם בדברי תורה. ע”ש. וכן נ”ל עיקר וכמש”כ לעיל. וכן כתבנו בקצרה בשו”ת יביע אומר ח”ג (חאו”ח ס”ס א).
וכן בספר הלכה ברורה סימן פ”ד סעיף ה’ ובהערות שם, שהעלו להקל, אפילו בחדר אמבטיה כדין חדר אמצעי. ובדברי ההלכה ברורה התייחס גם לנידון השאלה שלפנינו, וכן ראיתי שהעלה גם בספר מאיר עוז על המשנה ברורה סימן פ”ד סעיף א’ עיי”ש באריכות.
האם צריך להסב פניו שלא להתפלל כנגד הג’קוזי
והנה פסק השו”ע או”ח סימן פ”ג שאסור לקרוא קריאת שמע כנגד בית הכיסא שאין לו מחיצות, ויש להסתפק האם דין האמבטיות שלנו כדין בית הכסא לעניין זה שיהיה אסור לקרוא כנגדן דברים שבקדושה.
ונראה שהדבר תלוי במחלוקת האחרונים, דהנה האור לציון חלק א’ סימן א’ כתב שיש להקפיד שלא לקרוא כנגד הג’קוזי הואיל ואף אם נאמר שכל החדר אין לו דין בית הכיסא ובית המרחץ, אסור לקרוא אף כנגד בית הכסא, כי גם אמבטיות שלנו שהם נקיים, יש להם דין בית הכסא, הואיל והוא מקום שנועד להסרת מותרות האדם, לכן אין לקרוא כנגדם קריאת שמע.
אולם בדברי היביע אומר הנזכר חלק ה’ או”ח סימן י”א, מבואר שהאמבטיות שלנו שהם נקיות ולא נפיש בהן זוהמא, אין להם דין בית הכסא, ומותר להרהר בהם בדברי תורה, ואין לאסור אלא להתפלל ולברך מדין החדר האמצעי של בית המרחץ.
לכן כתבנו בתשובה שלכתחילה יקפיד להסב פניו שלא לקרוא כנגד הג’קוזי, כיון שבכך בקלות יצא מכלל מחלוקת זו.
