שאלה:
אדם שנפטר ויום פטירתו אינו ידוע לרבים באופן שמצאו את הגופה לאחר זמן בבית ללא רוח חיים, באיזה יום עושים את היארצייט?
תשובה:
לצערנו שאלה זו שכיחה יותר ויותר בעקבות מציאת אנשים ללא רוח חיים בביתם ובעיקר מבוגרים, וההוראה בזה היא: שיש לילך אחר הזמן האחרון שנשמע ממנו אות חיים, ואז לערוך את האזכרה כפי מה שנהוג, ולא אחר זמן מציאת הגופה.
מקורות:
החכמת אדם (כלל קעא סעי’ יא) כתב, שאם נפטר ולא ידוע באיזה יום לחודש נפטר, יש להעמידו בחזקת חי כל זמן שאפשר, וביום האחרון של החודש יוקבע יום הייארצייט. וכן דעת מרן הגרי”ש אלישיב הובאו דבריו בספר ציוני הלכה – קוק (פרק לו) לגבי אדם שמצאהו ללא רוח חיים, שיש לילך בתר השתא וליתן לו חזקת חי, אלא אם כן קובעים הרופאים בודאות שנפטר לפני כמה ימים או שרואים ע”פ הגופא סימנים שנפטר מזה זמן.
אמנם דעת מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל בספרו חזון עובדיה – אבלות ח”ג (עמ’ רלה) שאין לילך בזה בתר חזקת חי, לפי מה שכתב הט”ז (יו”ד סי’ שצז סק”ב) שאמנם כל זמן שלא נתברר שמת אמרינן חזקת חי, אבל כשהדבר ברור שמת ואין החזקה אלא שנאמר דהשתא הוא דמת, אדרבה אמרינן דמעיקר הוא מת, כיון שכל אדם חי עומד למות. ושכן מבואר בהר”ן בגיטין (סוף פרק מי שאחזו).
ועוד שכן דעת מרן החתם סופר הובאו דבריו בשו”ת חתן סופר (סי’ צט אות יא) שעדיף להקדים מספק ולא לאחר, אלא שנימק הסבר אחר בדבריו, שגם אם נימא דמת למחרת, מכל מקום עדיף תמיד להקדים כדי להקל בדינו של הנפטר וכמו שאמרו בסנהדרין (מד:) שלעולם יקדים תפלה לצרה. ועל כן הלימוד והתענית ושאר דברים שעושים ביום האזכרה מועילים לנפטר מקודם ממה נפשך.
