מקורות ונימוקים:
בגמרא בקידושין דף פ”ב: איתא, אמר רבא מתייחד אדם עם שתי יבמות, ועם שתי צרות, עם אשה וחמותה, עם אשה ובת בעלה, עם אשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה ואין מוסרת עצמה לביאה.
ופירש שם רש”י, שכיון שיודעת מה היא ביאה ויודעת לספר על כך בחוץ, ומצד שני אינה מוסרת עצמה לביאה, כי מתוך קוטנה עדיין לא לבשה יצר לכך, לכן אין כאן דעתה קלה ואין לחשוש שמא תתפתה גם היא לביאה יחד עם האישה הנוספת, לפיכך מצילה היא מן הייחוד.
וכן פסקו הרמב”ם והשו”ע להלכה, ברמב”ם הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה ט’ ובשולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כ”ב סעיף י’ בזה”ל: מותר להתייחד עם שתי יבמות או עם שתי צרות או עם אשה וחמותה או עם אשה ובת בעלה או עם אשה ובת חמותה, מפני ששונאות זו את זו ואין מחפות זו על זו. וכן עם אשה שיש עמה תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה, שאינה מזנה לפניה לפי שהיא מגלה את סודה.
ועיין שם בפתחי תשובה ס”ק י”ב בשם ספר זכור לאברהם, שעד גיל ט’ שנים ויום אחד נחשבת אינה מוסרת עצמה לביאה, וכ”כ הב”ח.
וכתבו הפוסקים שמגיל חמש או שש נחשבת ליודעת טעם ביאה, ועיין בזה בשו”ת שבט הלוי חלק ה’ סימן ר”ד שהביא בזה לכמה דעות, וכתב שמגיל חמש שש וודאי נחשבת שאינה מוסרת עצמה לביאה. והוא תלוי לפי כל ילדה מאימתי בושה לעמוד ערומה.
