מקורות ונימוקים:
בגמרא בסנהדרין דף נ”ו. איתא תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי
עוד מבואר בגמרא שם, תנו רבנן איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות את הנכרים שמוזהרין על ברכת השם כישראל.
וברמב”ם הלכות מלכים פרק ט’ הלכה ב’ מבואר כי גוי שעבד עבודה זרה חייב מיתה.
אלא שנחלקו הפוסקים האם הגויים נחשבים כעובדי עבודה זרה אם מאמינים הם בשיתוף, ודעת פוסקים רבים שלא נצטוו על השיתוף, כלומר שאינם נחשבים עובדי עבודה זרה אם מאמינים הם בשיתוף. אולם בוודאי שיכולים הם ומחוייבים הם להאמין בבורא העולם שהוא לבדו בעל הכוחות כולם.
