מקורות ונימוקים:
בגמ’ בשבת קנ”ד: אמר ר’ הונא היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ומתיר החבלים והשקין נופלים וכו’ והקשה המאירי מה צריך לכרים וכסתות יטלם ביד שהרי צריך הוא למקומם ואם מפני שאינו יכול להשתמש במקומם שהרי גב הבהמה הוא ואסור להשתמש בבעלי חיים הרי מכל מקום צריך למקומם שלא תמות בהמתו. ותירץ המאירי נראה שאין צורך מקומו נאמר אלא שצריך למקומו ממש לישב בו.
על פי זה כתב הילקוט יוסף (שבת חלק ב’ עמוד תט”ז) שבמקרה שמפריע לו מראה המוקצה, מכל סיבה שהיא, אפי’ כשמזמין אורחים ומתבייש בזה אין הדבר נקרא צורך מקומו, ואין לטלטל את המוקצה. וכן פסק בשמירת שבת כהלכתה חלק א’ עמוד רל”ה שכאשר עצם הימצאות הכלי במקום ההוא מפריעה אותו כמו הפטיש המונח על השולחן והוא מתבייש בשל כך מפני האורחים אין זה נחשב צורך מקומו ואסור לטלטלו משם.
אמנם היה מקום לומר שהפתרון לזה הוא שישתמש בכלי לצורך גופו וכשיגמור להשתמש בו יניח אותו מיד במקום שהוא רוצה. אבל אין ראוי לעשות כן, כי מאחר שיש לו כלי אחר של היתר להשתמש בו הלא יש בזה מחלוקת באחרונים אם מותר להשתמש בכלי של איסור לצורך גופו כשיש לו כלי אחר של היתר, דהמשנ”ב סימן ש”ח ס”ק יב’ כתב שאסור, והביא לזה בשעה”צ ראיה מהגמ’ שבת קכ”ד. לגבי המקלות שהיו משתמשין להפשטת הבהמה שכתוב שיעשה ע”י שני אנשים ולא ע”י המקלות אפי’ שהם של היתר וכתב בשעה”צ שכ”ש שבכלי שמלאכתו לאיסור שאין להשתמש אם יש לו כלי אחר. אולם בשמירת שבת כהלכתה חלק א’ פרק כ’ סוף הערה י”ט הקשה על המשנ”ב דלכאורה אין הלכה כדברי הגמ’ בשבת דברמב”ם מבואר שיכול לכתחילה להשתמש במקלות עיי”ש. אבל הביא ראיה ממקום אחר עיי”ש.
ולמרות שבילקוט יוסף חלק ב’ עמוד תי”ד דן בזה והביא את דעת המשנ”ב ומאידך את דעות המתירים וכתב שהציע הדברים בפני מרן אביו והשיב לו שהעיקר לדינא כדברי המתירים.
בנדון דידן שמפריע לו הכלי ורוצה להערים להשתמש בו וע”י כך להניחו אח”כ במקום אחר, אף שמעיקר הדין היה מותר למלאות את הכלי ולהשתמש בו כי הוא נחשב לצורך גופו, מכל מקום כל זה כשצריך להשתמש באמת בכלי, אבל להקל תרי קולות להשתמש בכלי של איסור כשיש לו כלי של היתר לפניו וגם להשתמש כשאין לו צורך בזה אלא רק רוצה להערים כדי שיוכל להזיז אח”כ את הכלי ממקומו בכה”ג נראה שאין להתיר.
