הפחד מהמוות

שאלה:

אני מפחד למות. מי לא?

ובכל זאת, אני לא יודע מה מחכה לי. אני יודע שגם אתה אולי לא יודע, אבל יכול להיות שיש לך ניחוש טוב. אני רק בן 42 אז זה נראה טיפשי אולי. אבל זה ממש מפריע לי.

אני רוצה לחשוב שאני אדם טוב למרות שאני לא היהודי הכי דתי, אבל אני לפחות יהודי עם מצפן מוסרי טוב.

תשובה:

שאלתך מעולה

פחדך מהמוות, מראה שאתה אדם חושב, אדם שלא חושב לא מפחד.

חשוב שתדע שהמוות מפחיד רק את מי שחושב שהמוות הוא הסוף, או את מי שיודע שיש חיים לאחר המוות אבל איננו טורח להתכונן אליהם.

אנו היהודים יודעים ומאמינים שלאחר המוות, הנשמה עולה למעלה ואז מתחילים חיי הנשמה, לחיים אלו אנו טורחים ומתכוננים כל חיינו בעולם הזה בעשיית המצוות, לכן איננו מפחדים מהמוות, כי התכוננו לקראתו ואנו משתדלים לבוא מוכנים ככל האפשר לרגע זה.

חשוב לי לומר לך, שבשביל להיות מוכן לחיים שלאחר המוות, צריך להתכונן כראוי, לא מספיק להיות יהודי עם מצפון מוסרי טוב, כי זה ממש להסתפק במועט, למה שלא תשאף להיות בחיים שלאחר המוות במקום גבוה יותר, קרוב יותר לשכינה, לקבל מעמד ומקום בשורות הראשונות, לא להיות רק ביציעים ולהתבונן בהכל מרחוק.

אתה בטח יודע, שהמקום להתכונן לעולם הבא, הוא רק בעולם הזה בעודנו בחיים, לאחר המוות כבר אי אפשר לשפר את המצב. לכן חשוב לנצל את הזמן כאן לעשיית מצוות מעשים טובים ולימוד התורה, וכמובן להיזהר שלא להיכשל בעבירות.

ככל שתתאמץ בכל אלו, תשפר את מקומך בעולם שלאחר המוות, תגיע מוכן לשם, וכמובן שגם תפסיק לפחד מהמוות.

נ.ב. ממליץ לך בחום, לקרוא את פרק א’ בספר מסילת ישרים.

בברכה לאריכות ימים ושנים בבריאות איתנה ובעשיית רצון ה’ יתברך

הרב דוד אוחיון

ירושלים עיר הקודש

מקורות ונימוקים:

בדברי הרמב”ם הלכות תשובה פרק ח’, מבאר הרמב”ם כי העולם הבא הוא העולם שבו אין גוף או גוויה אלא נשמה בלבד, והוא העולם המוכן לצדיקים לאחר מותם. ז”ל הרמב”ם שם.

הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא והיא החיים שאין מות עמהן והטובה שאין עמה רעה, הוא שכתוב בתורה למען ייטב לך והארכת ימים, מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך, וזהו הוא העולם הבא, שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זו, ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו.

העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת, הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה, ולא יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה, כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן, כך אמרו חכמים הראשונים העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה.

שמא תקל בעיניך טובה זו ותדמה שאין שכר המצות והיות האדם שלם בדרכי האמת אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות ובועל צורות נאות ולובש בגדי שש ורקמה ושוכן באהלי שן ומשתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומים לאלו כמו שמדמין אלו הערביים הטפשים האוילים השטופים בזמה, אבל החכמים ובעלי דעה ידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הם ואין בהם תועלת ואינה טובה גדולה אצלנו בעולם הזה אלא מפני שאנו בעלי גוף וגויה וכל הדברים האלו צרכי הגוף הם ואין הנפש מתאוה להם ומחמדתן אלא מפני צורך הגוף, כדי שימצא חפצו ויעמוד על בוריו, ובזמן שאין שם גוף נמצאו כל הדברים האלו בטלים, הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה, שאין אנו יודעים בעולם הזה אלא טובת הגוף ולה אנו מתאוין אבל אותה הטובה גדולה עד מאד ואין לה ערך בטובות העולם הזה אלא דרך משל אבל בדרך האמת שנערוך טובת הנפש בעולם הבא בטובות הגוף בעולם הזה במאכל ובמשתה אינו כן, אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר ואין לה ערך ודמיון, הוא שאמר דוד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו’.

ועיין עוד בספר מסילת ישרים לרבינו משה חיים לוצאטו פרק א’ שם טרח לבאר מהי הדרך הנכונה להתכונן כאן בעולם הזה לחיי העולם הבא שלאחר המוות. זה לשונו שם.

והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה’ ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד): העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה (עירובין כב א): היום לעשותם ומחר לקבל שכרם.

וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג): ואני קרבת אלקים לי טוב. ואומר (שם כז): אחת שאלתי מאת ה’ אותה אבקש שבתי בבית – ה’ כל – ימי חיי וגו’, כי רק זה הוא הטוב. וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה. אמנם לכשיזכה האדם לטובה הזאת, ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה, והיינו שישתדל לידבק בו יתברך בכח מעשים שתולדתם זה הענין והם הם המצות.

והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החמריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין (למוטב) לרע הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כענין שאמר שלמה (משלי ל): פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה’, ופן אורש וגנבתי וכו’. השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו.