שאלה:
שלום הרב,
האם אני חייב להצביע בבחירות?
כבר אין לי כוח.
תשובה:
ראשית אומר, כי אני מבין לליבך,
אולם, חשוב שתדע, שהמצווה להצביע בקלפי ביום הבחירות, הינה מצווה מן התורה, לעשות כפי אשר מצווים אותנו החכמים. כפי שאמרה התורה “ועשית ככל אשר יורוך”.
לכן, כפי שאינך אומר, כבר אין לי כוח להניח תפילין, כי הנך יודע שזוהי מצווה חשובה, ואיננה תלויה בכוח. כך גם אינך צריך לחשוב על הליכה לקלפי ביום הבחירות, במונחים של יש כוח או אין כוח. זו מצווה מן התורה, זו אפילו מצווה נדירה, שיש לה חביבות יתירה.
הפתק שאנו משלשלים לקלפי, איננו על מנת לקיים את החובה האזרחית שלנו, אלא הוא על מנת לקיים את החובה ההלכתית שלנו לקיים ולעשות ככל אשר מורים לנו חכמי ומנהיגי הדור שליט”א.
כמדומני שבעת הזאת, כל בר דעת יוכל להבין מעצמו מדוע גדולי הדור רואים בכך חשיבות גדולה לכל קודשי ישראל. וכבר התבטא החזון איש על מצווה זו, “שהרבה גופי תורה תלויים בה”.
חמור מכך, ההימנעות מלהצביע, היא בבחינת חילול ה’, הואיל וכיום יודעים בדיוק כמה הוא פוטנציאל ההצבעה של ציבור שומרי התורה והמצוות, ובהימנעות חלילה מהצבעה, רואים בכך אי ציות לגדולי ישראל שהורו להצביע.
על כן גם אם אכן המצווה הזאת קצת לא נעימה, ולפעמים יש סלידה מכל דבר שריח של פוליטיקה נודף הימנו, כבר אמר אחד החכמים, לפעמים צריך לסתום את האף ולעשות את המוטל עלינו, והעיקר הוא לכוון לשם יחוד קודשא בריך הוא לקיים מצוות ועשית ככל אשר יורוך.
ובזכות התגברותך והתאמצותך במצווה זו
ראה ברכה בכל מעשי ידיך.
מקורות ונימוקים:
בספר דברים פרק י”ז פסוקים ח – י”ג, ציוותה התורה “ועשית ככל אשר יורוך – לא תסור מן הדבר אשר יאמרו לך ימין או שמאל”.
מכאן נמצאנו למדים למצווה לשמוע בקול דברי החכמים, עד כדי כך, ששואלת הגמרא בפרק במה מדליקין, כיצד מברכים אנו אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על הדלקת נר חנוכה, והרי הקב”ה לא ציוונו בתורתו על מצווה זו? ומשיבה הגמרא ציוונו בפסוק “לא תסור”. כלומר שבפסוק זה ציווה הקב”ה את עמו ישראל לשמוע לקול החכמים, לכל מה שיחדשו חכמי הדורות בדורות שלאחר מתן התורה.
למרות שעיקר הציווי מתייחס לחובת הציות ההלכתית להכרעת חכמי הסנהדרין אשר בבית הדין הגדול שבבית המקדש בירושלים. כתבו הפוסקים שבכלל חובה זו, הוא הציות בכל דור ודור לגדולי הדור וחכמיו. כפי שאמרו חז”ל יפתח בדורו כשמואל בדורו.
כפי שכתב בספר החינוך פרשת שופטים מצוה תצ”ה, בביאור מצווה זו בזה”ל:
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלם בזכרים ונקבות, שהכל מצווין לעשות כל אשר יורו. ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ראש השנה כ”ה ע”ב] ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו.
ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה. וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת.
