בברכת רבה ובהערכה על יושר ליבך
הרב מאיר פנחסי ירושלים
מקורות ונימוקים:
כתב מרן השולחן ערוך (חושן משפט הלכות שמירת נפש סימן תכו)
הרואה את חבירו טובע בים, או לסטים באין עליו, או חיה רעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להציל, ולא הציל; או ששמע עובדי כוכבים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנים לו פח ולא גילה אוזן חבירו והודיעו; או שידע בעובד כוכבים או באנס שהוא בא על חבירו, ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו, וכיוצא בדברים אלו, עובר על לא תעמוד על דם רעך (ויקרא יט, טז).
וראה עוד בשולחן ערוך סי’ רנט סעיף ט’
שאם ראה מים באים על קרקע חבירו או כל דבר הפסד העלול להדיע לחברו שחייב לגדור בפניהם מדין השבת אבידה, וכן מבואר שם בגר”ז.
ואע”ג שייתכן שעל ידי כך יפסיד עבודתו, ובשולחן ערוך חושן משפט הלכות אבידה ומציאה (סימן רסד ס”א) כתב, שמי שאבדה לו אבידה, ופגע באבידתו ובאבידת חבירו, אם יכול לחזור את שתיהן חייב להחזירם ואם לא, יחזיר את שלו, שאבידתו קודמת אפילו לאבידת אביו ורבו, כדדרשינן מאפס לא יהיה בך אביון (דברים טו, ד).
מ”מ בנידון דידן שאת עובדת בחברה ומסייעת להם, לכאורה אין כאן היתר זה דהוי קום ועשה, ומבואר בתוספות במסכת שבועות (דף ל ע”ב), שכאשר יודע אדם אודות איסור שעומד להיעשות, והוא יכול למונעו, אך אינו עושה מאומה על מנת למונעו, נחשב הדבר כאילו ‘נעשה האיסור על ידו’, ושתיקתו אינה בגדר ‘שב ואל תעשה’, אלא נחשב שעשה עבירה ב’קום ועשה’.
