מקורות ונימוקים:
רחבה המוגדרת כרכוש משותף הרי היא בבעלות כלל דיירי הבניין, ומכוח זה הסמכות על קבלת החלטות על הסדרת השימוש בחנייה זו נתונה לסמכותם, כדין שותפין.
ובעניין שותפין המעוניינים לחלוק ולתת לכל אחד את חלקו בשותפות, ושותף אחד מתנגד שלא על פי הדין ובלא סיבה, כתב השולחן ערוך חושן משפט שכופין על מידת סדום. זה לשון השולחן ערוך חו”מ סימן קע”ד סעיף א’ בזה”ל: האחין או השותפין שבאו לחלוק השדה וליטול כל אחד חלקו, אם היתה כולה שוה לגמרי, חולקין לפי המדה בלבד. ואם אמר אחד: תנו לי חלקי מצד זה כדי שיהא סמוך לשדה אחר שלי ויהיה הכל שדה אחד, שומעין לו, וכופה אותו על זה, שעיכוב בדבר זה מדת סדום היא.
אולם הרמ”א הביא לדברי הרא”ש בזה”ל: וי”א דאין שומעין לו, אלא צריך להעלות בדמים עד שיתרצו חבריו, והביא עוד לדברי המרדכי בזה”ל ויש אומרים דהוי ספק, וכל דאלים גבר.
אמנם בנידון שאלתך אין מדובר על חלוקת השותפות ממש, אלא בהסדרת השימוש, על כן נידון שאלתך נובע מהסמכות הנתונה לכלל השותפין לקבוע ולהסדיר את השימוש ברכוש המשותף על פי הסכמת רוב השותפים.
ובעניין זה חשוב להפנות את תשומת הלב לתקנון הבית המשותף, הואיל ודיירי הבניין רכשו את דירותיהם על דעת תקנון זה וכאילו התנו ביניהם מתחילה שמקבלים על עצמם תקנון זה. כפי שכתב בשו”ת אגרות משה חו”מ א’ סימן ע”ב, בנוגע לשכירות מוגנת, וכפי שכתב בספר תשובות והנהגות לגאון הגדול הרב משה שטרנבוך שליט”א, כרך ג’ סימן תנ”ו, והוסיף שם כי כך הוא מנהג בתי הדין לפסוק בבתים משותפים ובנזקי שכנים, כפי הוראות חוקי המדינה, מהטעם האמור, דהוי כאילו התנו מתחילה שעל דעת כן באו.
לפיכך ככל שבתקנון הבית המשותף ניתנה הסמכות לקבל החלטות להסדרת השימוש ברכוש המשותף על פי רוב השותפין, בהחלטה מותר וניתן על פי ההלכה לבקש את הסכמת רוב השותפים להצבת מחסום בכניסה לחנייה הספציפית הקרובה לדירתך.
בברכת הצלחה
הרב דוד אוחיון
