מקורות ונימוקים:
כתב רבינו בחיי ז”ל (פ’ תרומה) וז”ל: וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה מאור השכל ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה אעפ”י שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט. ועל כן המשילה שלמה הע”ה לנר הוא שאמר נר ה’ נשמת אדם עכ”ל.
הרי לך שהנשמה יש לה הנאה מן האור ואל תתמה על זה כי גם מן הריח מצינו שהנשמה נהנית בעודה שוכנת בגוף וכמ”ש רז”ל איזה דבר שהנשמה נהנית בו זה הריח והטעם מפני שהריח הוא רוחני ולכן מגיע ממנו הנאה לנפש שהיא רוחנית וכ”ש האור שהוא יותר דק ורוחני מן הריח.
וכתב מרן הבן איש חי בשו”ת תורה לשמה (סימן תקכ) שבתוך השבעה אשר נפש הנפטר עודנה מצויה בתוך הבית כפי ההתחלקות וכמ”ש רבינו האר”י זצ”ל בטעם ז’ ימי אבלות לזה מדליקין נר שם בעבור הנאת הנפש אך אחר ז’ שמסתלקת לגמרי מן הבית אין טעם להדליק וכן אם לא נפטר האדם שם אעפ”י שהאבלים הם שם אין מדליקין. אך טוב להדליק נר תוך י”ב חודש בביהכ”נ למנוחת הנפטר וכן בכל שנה ביום יא”רצי”ט.
עוד כתב שם, שצריך שיאמר בפיו בשעת הדלקת הנר שהוא מדליק הנר הזה למנוחת נפש פב”ב ואז בקריאה זו שהוא מוציאה בפה יגיע הנאה לנפש האדם ההוא אפילו מרחוק וכ”ש אם מדליק על המצבה עצמה ששם משכן חלק מחלקי הנפש. והרי הודעתי לך לפי דרכינו שיש טעם ג”כ בהדלקת נרות אצל מצבות הצדיקים זיע”א כשהולכים העולם להשתטח שם.
ועל כן גם בנרות בית הכנסת האידנא שיש תאורה רבה בכל שעות היום והלילה, עם כל זאת יש ענין דוקא בהדלקת הנר המרמז לנפש האדם, ומה גם לפי שבאור הנר יש חמשה גוונים הידועים למשכילים וכנ”ז בר”ח והם כנגד חמשה חלקי הנפש שהם נרנח”י וד”ז גם בדברי רז”ל בתלמוד הוא מפורש במה שאמרו חמשה שמות יש לנשמה ועל כן אור הנר הוא דוגמא לנשמה ולזה יהיה לה הנאה מן האור הנדלק על שמה, וכ”כ בשו”ת תורה לשמה (שם). וכ”כ הגאון מטשעבין בקובץ הבאר (שנה טו סימן נח).
ויש ענין להדליק בשמן זית דווקא, כ”כ בספר גשר החיים ח”א (פ”כ ס”א), ושכן משמע בתיקוני הזוהר.