האם רישום לקייטנה מחייב

שאלה:

שלום וברכה.

ראיתי בתחילת השבוע פרסום על קייטנה לילדים בגילאי הבת שלי, התקשרתי וביררתי פרטים, למרות שהמקום מעט רחוק, וגם הקייטנה היא רב גילאי, רשמתי את ילדתי לקייטנה כי לא היה ידוע לי על קייטנה אחרת. לאחר יומיים ראיתי פרסום שהשכנה שלי שהיא גננת עושה קייטנה בגן שלה בדיוק לילדות בגיל של הבת שלי וגם זה מאוד קרוב לבית שלי.

רשמתי את הילדה שלי לגן של השכנה, והתקשרתי מיד לבטל את הרישום של הקייטנה הראשונה, האם אני חייבת לשלם לקייטנה הראשונה משהו.

תשובה:

שאלתך חשובה.

הסכמה עקרונית בטלפון לרישום בקייטנה אמנם איננו מחייב מן הדין בתשלום, עד למסירת התשלום או לחילופין עד ליום הראשון בו מגיעים הילדים לקייטנה.

אלא שלמרות שאין חיוב מעיקר הדין בתשלום, ישנה משמעות לאמירה על רישום הילדה לקייטנה, שהרי אמרו חז”ל כי מי שאינו עומד בדיבורו נחשב למחוסר אמנה שאין רוח חכמים נוחה הימנו.

אולם במקרה כמו שלך, שלאחר הרישום נוצר שינוי בנתונים שנפתחה קייטנה חדשה קרובה וסמוכה לביתך, כתבו הפוסקים שבמקרה כזה, ניתן לחזור ואין בכך אף משום מחוסר אמנה.

לכן למעשה הינך רשאית לבטל את הרישום, כל זמן שלא שילמת ולא התחילה הקייטנה. למרות האמור כדי שתפייסי בדברים את בעלת הקייטנה הראשונה, וגם תסבירי לה את המניע לביטול הרישום, שאינו חלילה מסיבות האיכות, אלא רק משיקולי מקום.

חופשה נעימה.

מקורות ונימוקים:

סיכום בדברים בלבד על רישום בקייטנה, איננו מחייב מעיקר דיני הממונות, כל זמן שאין בדברים אלו קניין סיטומתא, ולא נעשה כל קניין אחר, והילדה לא הגיעה פיזית לקייטנה. למרות האמור אמירה בדברים על רישום יש לה משמעות, בהתאם לכללים מסויימים, כפי שיבואר להלן.

דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה

בגמרא בבא מציעא דף מ”ח. איתא, הנושא ונותן בדברים לא קנה, והחוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו. אמר רבא אנו אין לנו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו. פירש רש”י שהחוזר בו מסיכום בדברים לקנות מקח, אין עליו את קללת מי שפרע מדור המבול הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו, אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו.

עוד איתא בגמ’ שם בב”מ מ”ט. איתמר ‘דברים’ רב אמר אין בהן משום מחוסרי אמנה, רבי יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה. להלכה פסקו הרי”ף הרמב”ם והרא”ש כר’ יוחנן הסובר כי החוזרים בהם מסיכום בדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה. כך גם פסק השו”ע להלכה בחושן המשפט סימן ר”ד סעיף ז’, הנושא ונותן בדברים בלבד הרי זה ראוי לו לעמוד בדיבורו אע”פ שלא לקח מהדמים כלום ולא הניח משכון, וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אע”פ שאינו חייב לקבל מי שפרע, הרי זה ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו. ביאר הסמ”ע ס”ק י”ג דהיינו שאין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו של זה ואין דעתם נוחה הימנו.

סיכמו לרכוש מקח והשתנה שער המקח האם רשאים לחזור בהם

בנידון מקח שהשתנה שערו, כגון שהוזל או הוקר לאחר הסיכום בין המוכר לקונה על רכישת המקח, נחלקו הראשונים אם שייך במקרה זה דין מחוסר אמנה המונע מהם מלחזור בהם^[1]. דעת בעל המאור^[2] הרא”ש^[3] ובעל העיטור כי כאשר נשתנה השער, רשאים הצדדים לחזור בהם ואינם בכלל מחוסרי אמנה. אולם דעת הראב”ד^[4] התוס’^[5] הרשב”א הר’ המגיד ועוד, כי אף במקרה בו נשתנה שער המקח, על הצדדים לעמוד בדיבורם, והחוזר בו מן המקח הרי הוא בכלל מחוסרי אמנה.

לעניין הלכה במחלוקת ראשונים זו, הרמ”א בסימן ר”ד סעיף י”א הביא לב’ דעות הראשונים בזה, וכתב להכריע בזה כדעת הרשב”א הראב”ד התוס’ ועוד, דאף כאשר השתנה שער המקח החוזר בו הרי הוא בכלל מחוסרי אמנה. אף בדעת השו”ע שלא גילה דעתו בנידון זה, אלא סתם את דבריו וכתב דכל החוזר בו מדברים שסיכם הרי הוא בכלל מחוסר אמנה, כתב הסמ”ע להוכיח מעצם סתימת דברי השו”ע שלא חילק בזה, דס”ל לשו”ע דאף כאשר השתנה השער החוזר בו הרי הוא בכלל מחוסרי אמנה. גם מדבריו בבית יוסף נראה שסובר כך להלכה.

לעומת זאת הש”ך ונתיבות המשפט הביאו לדברי הב”ח שנסתפק בזה, וכתב דמאחר ומהירושלמי^[6] מוכח בהדיא שבהשתנה שער המקח לא אמרינן דין מחוסר אמנה, ודאי נראה יותר להשוות את דברי הבבלי עם הירושלמי, ועמד בצ”ע. אף בביאור הגר”א כתב להוכיח מן הירושלמי שבמקרה בשעה שסיכמו ביניהם המוכר והקונה על רכישת המקח, רשאים הצדדים לחזור בהם ולא שייך במקרה כזה דין מחוסר אמנה^[7]. כן כתב גם בספר ערוך השולחן כי מחוסר אמנה מעיקר הדין לא שייך במקרה בו נשתנה השער, כן פסק גם בשו”ת שבט הלוי חלק ד’ סימן ר”ו להלכה, ובשו”ת מנחת אשר חלק ב’ סימן קי”ב.

סיכמו על רכישת מקח ואח”כ השתנה דבר מה הנוגע למקח האם רשאים לחזור בהם

במקרה בו סיכמו המוכר והקונה על מכירת מקח זה לזה, אלא שלאחר הסיכום בדברים התחדש דבר שלא ידעו עליו קודם, כגון שמצא הלוקח שאין המקח מתאים לצרכיו, או שהזדמן ללוקח אפשרות לרכוש מקח זהה במחיר הזדמנות וכדו’. במקרים אלו וכיוצא בהם לא מצאנו התייחסות מפורשת בפוסקים אם רשאים הצדדים לחזור בהן.

מצאתי שנסתפק בזה הגרחמ”ה וואזנר שליט”א בתשובה שכתב בשו”ת שבט הלוי חלק ז’ סימן רל”ו. והעלה שם כי מקרים אלו אינם דומים לנידון נשתנה שער המקח, ולכך במקרים אלו שנתחדש דבר מה שלא ידעו הצדדים קודם לכן, אולם אין הפסד ממון לאף אחד מן הצדדים אם ירכוש את המקח, יהיו הצדדים מנועים מלחזור בהם מדין מחוסר אמנה. שהרי כל ראיות בעל המאור מן המקרים המובאים בגמ’ שרשאים הצדדים לחזור בהם לאחר הסיכום בדברים, הם במקרי יוקרא וזולא, דהיינו מקרים בהם השתנה שער המקח ויש הפסד לרכוש את המקח ביותר ממחירו בשוק, אך לא מצינו בגמ’ היתר לחזור מסיכום דברים גם במקום שאין לחוזר בו הפסד ממון. ועוד שאם תאמר שבכל שינוי יכולים הצדדים לחזור בהם, אם כן על מה נאמר דין מחוסרי אמנה, וכי בשופטי עסקינן שמעוניינים לחזור בהם ללא שום שינוי ורווח.

אולם לענ”ד נראה כי אין הדברים כן, אלא בעל המאור והרא”ש הסוברים שכאשר השתנה שער המקח אין דין מחוסר אמנה ורשאים הצדדים לחזור בהם, אין זה מחמת ההפסד הכרוך בכך אלא מחמת השינוי שארע משעת הסיכום בדברים שסיכמו ביניהם, שמאחר והשתנו הנתונים רשאי לחזור בו ואין בזה חסרון אמנה, שהרי כל מה שסיכם על המקח היה על סמך הנתונים שהיו בפניו בשעת שסיכם ועל פי הנתונים הללו אמר שיקנה, אך אם נשתנה שער המקח על דעת כך לא אמר שיקנה.

ראיה ברורה להבנה זו, ניתן להביא מדברי הפרישה [ובסמ”ע] חו”מ ריש סימן של”ג, שכתב על דברי הטור ‘השוכר את הפועלים איזה מהן שבא לחזור הרשות בידו וגו’ אלא שיש על החוזר תרעומת בשביל הטורח’. דמוכח מדבריו שהחוזר בו איננו בכלל מחוסרי אמנה, שהרי כתב הטור לשון ‘הרשות בידו’. בטעם הדבר כתב הסמ”ע דהוא משום דס”ל לטור כבעל המאור והרא”ש הסוברים כי אין דין מחוסר אמנה בתרי תרעי, לפיכך הכא נמי כאשר חוזר בו הבעל הבית משום שאינו צריך את הפועלים או משום שנמצאו פועלים אחרים בזול יותר, אין בזה משום חסרון אמנה.

מבואר בדברי הפרישה כי לדעת בעל המאור והרא”ש הסוברים שבהשתנה שער המקח רשאים הצדדים לחזור בהם, הוא הדין כל שינוי שאירע במקח מאפשר לצדדים לחזור בהם, גם אם הקונה מצא מקח אחר בזול או שהתברר לקונה כי איננו זקוק יותר למקח.

אמור מעתה, כי בנידון דידן במקרים בהם סיכמו המוכר והקונה על מכירת המקח זה לזה, אלא שלאחר הסיכום בדברים התחדש דבר שלא ידעו עליו קודם, כגון שמצא הלוקח כי אין המקח מתאים לצרכיו, או שהזדמן ללוקח אפשרות לרכוש מקח זהה במחיר מבצע. כמו כן במקרה שהמוכר החליט שאיננו מעוניין כלל למכור את המקח, או שקיבל מידע שמחיר העסקה צפוי לעלות ולפיכך מעוניין לחזור בו מן המכירה. לדעת בעל המאור הרא”ש והטור, רשאים הצדדים לחזור בהם, ואין בכך משום חסרון אמנה.

לכן בנידון השאלה, כיון שהתחדשו אח”כ נתונים שלא הובאו לידיעתך בעת הרישום בטלפון לקייטנה, הואיל ורק אח”כ התפרסם שנפתח רישום בקייטנה הסמוכה לבית, ניתן לחזור מהרישום לקייטנה הראשונה, ואין בכך משום “מחוסר אמנה”.

אולם עדיף כמובן לפייס את בעלת הקייטנה הראשונה, ולהסביר לה את הנימוק לביטול, בכדי שלא תפגע חלילה ותבין את המניע לביטול הרישום.

[1] יעויין בטור ובב”י חושן משפט סימן ר”ד, שהביאו למחלוקת הראשונים בזה.

[2] בחידושיו על הרי”ף לבב”מ דף כ”ט. מדפי הרי”ף.

[3] ב”מ פרק הזהב סימן י”ד.

[4] בהשגותיו על דברי בעל המאור על הרי”ף הנ”ל.

[5] משמעות דבריהם בב”מ מ”ט. שכתבו לדמות את מצב התייקרות המקח לדין מתנה מועטת, דס”ל לר’ יוחנן דהחוזר בו חשוב מחוסר אמנה.

[6] ב”מ פ”ד ה”ג, הביאו הנמוק”י לבב”ב פרק הספינה דף מ”ב. מדפי הרי”ף.

[7] אף כי היה ניתן להבין שאין כוונת החת”ס לסמוך על היתר זה לחוד, שהרי הביא שם צדדים אחרים להקל. לענ”ד נראה כוונתו של החת”ס שניתן לסמוך על היתר זה לחוד. כך גם הבינו בדבריו הגר”ש וואזנר זצ”ל בשו”ת שבט הלוי חלק ד’ סימן ר”ו, והגר”י בלוי זצ”ל בספר פתחי חושן חלק ח’ קניינים פרק א’.