מקורות ונימוקים:
בגמ’ חולין קה. אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה, אכל גבינה מותר לאכול בשר. ואמרו עוד שם בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין גבינה לבשר אמר ליה ולא כלום. מבואר שאין צורך להמתין כלל בין חלב לבשר.
פירש”י שהטעם משום שהבשר מוציא שומן נדבק בפה ומאריך טעמו משא”כ בגבינה.
ברשב”א בתורת הבית כתב שהטעם לפי שהגבינה רכה ואינה מתעכבת בין השינים.
מכח הטעמים האלו כתב בשו”ת מהר”ם מרוטנבורג בימי חורפי הייתי לועג על בני אדם שנוהגים כן (להחמיר להמתין בין גבינה לבשר) עד שפעם אחת מצאתי גבינה בין שיניי ומאז גזרתי על עצמי להחמיר בבשר אחר גבינה אבל בעוף אני מיקל. (יש לציין שגם גבינה שמושכת טעם מכל מקום זה לא כבשר שנתקע בין השינים ומושך טעם יותר ולכן לא החמיר המהר”ם בבשר עוף וכדו’)
בב”י יו”ד סימן פ”ט, הביא את דברי המהר”ם מרוטנבורג הנ”ל, וכתב סמך לזה מדברי הזוהר שכתב דכל מאן דאכיל האי מיכלא כחדא או בסעודתא חדא או בשעתא חדא גרים לאתערא דינין בעלמא. ולכאורה על פי דברי הזוהר יש להחמיר גם בבשר עוף, והמהר”ם היקל לפי שלא ראה את הזוהר.
לעניין הלכה פסק השולחן ערוך יו”ד סימן פ”ט סעיף ב’, כדין הגמרא “אכל גבינה מותר לאכול בשר מיד ובלבד שיעיין בידיו או שיטול ידיו וכן יקנח פיו וידיח. ואילו הרמ”א כתב שיש מחמירים וכן נוהגים שכל שהגבינה קשה אין אוכלים אחריה אפי’ בשר עוף, ויש מקילים ואין למחות במקילים ומיהו טוב להחמיר.
מבואר, כי דעת הרמ”א לפסוק כמהר”ם מרוטנבורג ואף להחמיר יותר גם בבשר עוף, כמו שביאר הב”י ע”פ דברי הזוהר. וא”כ למנהג האשכנזים יש להחמיר להמתין שש שעות ובלבד שיהיה מוגדר כגבינה קשה. וכן פסק המשנ”ב סימן תצ”ד (שעה”צ ס”ק טו’) ולעניין הגבינות בימינו לדעת הרב אלישיב גבינה צהובה שלנו נקראת גבינה קשה ויש לחוש בה להמתין שש שעות.
לעומת זה בשו”ע כיוון שלא הזכיר שום חומרא בזה א”כ מעיקר הדין מותר לאכול בשר לאחר אכילת חלב בלא להמתין כלל. אמנם כיון שהוזכר בב”י דברי הזוהר הקדוש רבים נוהגים להחמיר שעה חדא כפי מה שכתוב בזוהר.
בבן איש חי כתב שאף שהמנהג בירושלים שלא להמתין כלל אחר גבינה אפי בגבינה קשה וישנה, אבל בבגדאד אנו מורים להם שלאחר אכילת גבינה שעברו עליה שש חודשים להמתין שש שעות, ולאחר אכילת גבינה שעברו עליה שלשה חודשים להמתין שלש שעות, וכן הלאה. ובילקוט יוסף חלק איסור והיתר עמוד תל”ד הקשה מה טעמו של הבן איש חי דאי משום הזוהר אין חילוק בין סוגי הגבינות ותמיד ממתין רק שעה חדא, ובהכרח שחומרת הבן איש חי היא מכח דברי הרמ”א ולא מכח הזוהר.
ועיין עוד בכה”ח יו”ד סימן פ”ט ס”ק י’ שהביא את מה שנהג האר”י שלא לאכול כל היום בשר אם אכל גבינה בבוקר וכתב ע”ז שבדברי הזוהר משמע שאין חילוק ואפי’ בגבינה רכה או חלב ולכן פסק בכה”ח שם וז”ל לכן כל ירא שמים יחמיר לעצמו ולאחרים השומעים לו שלא יאכל בשר אחר גבינה אפי’ רכה או אחר מאכלי חלב או שתה חלב עד אחר שעה אחת וסעודה אחת דהיינו שיברך ברכה אחרונה על אותו דבר מאכל שאכל.
ולמעשה יש פירושים רבים על דברי הזוהר הקדוש דיש שלמדו שהזוהר דיבר לעניין חלב אחרי בשר דווקא, ויש שלמדו שהזוהר דיבר דווקא לאחר אכילת גבינה קשה. אולם פשטות דברי הזוהר הינם להחמיר בכל גווני, כפי שכתב הכף החיים, שהרי הזוהר לא כתב גבינה קשה או רכה, וכמו כן הבין שהמדובר הוא לעניין אכילת בשר לאחר חלב, כפי שהבין הבית יוסף.
אמנם יש שנוקטים כהוראת הבן איש חי ומחמירים רק בגבינה קשה שעה חדא, כיון שידוע שהבן איש חי חשש לדברי האר”י והזוהר וכיוון שלא החמיר בגבינה רכה א”כ אין לחשוש לזה. [ואינם חוששים לדברי הבן איש חי להמתין שלש שעות, או יותר, כי הגבינות שלנו אינם קשות כל כך, ואינם מתיישנות במשך חודשים, וגם הגבינה הצהובה שלנו רכה היא].
לגבי קטנים או מעוברת כתב בילקוט יוסף שם שאין מקום להחמיר ופשוט.
