שאלה:
בוקר טוב כבוד הרב.
אני גר בירושלים. בתחזית מזג האוויר מדברים שיהיה כאן שלג בימים הקרובים. אבא שלי הוא כבר אדם מבוגר, ואני חושש שאם ילך לבית הכנסת בימים האלו, הוא עלול להחליק. אני יכול להגיד לו בשם הרב שלא ילך לבית הכנסת בימים אלו?
תשובה:
כל הכבוד על דאגתך לאביך שיחיה!
מעלת תפילה בבית הכנסת ובציבור גדולה מאוד, אולם חשובה וגדולה יותר מצוות ‘שמירת הגוף והנפש’.
על כן, ככל שקיימת סכנת החלקה ממשית, כמו ביום שלג, רצון התורה שבני האדם לא יסכנו את עצמם ולא יבואו לידי נזק חלילה. הואיל וכך כל אדם מבוגר שעלול במקרה החלקה להינזק, בעת שהשלג קיים וישנה סכנת החלקה, עליו להמנע מלצאת לרחוב, אלא יתפלל בבית, ובזה ימלא את רצון קונו שציוונו “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”.
עם זאת ככל שהנך גר קרוב לאביך, או לחילופין ככל שהנך יכול לדאוג למישהו שילך עם אביך לבית הכנסת בצורה בטוחה, עדיף שתדאג לכך, שעל ידי כך תזכה גם לשמירה על בריאותו של אביך וגם לקיים מצוות כיבוד אב ולמלאות את רצונו של אביך להתפלל בבית הכנסת.
חזק ואמץ ובזכות מצוות כיבוד הורים תזכה לברכת התורה למען יאריכון ימיך וכו’.
מקורות ונימוקים:
רמז לתפילה בציבור מן התורה
בפרשת השבוע פרשת משפטים שמות פרק כ”ג פסוק כ”ה ציוותה התורה: “ועבדתם את ה’ אלוקיכם וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך”. מפסוק זה לומד הרמב”ם פרק א’ מהלכות תפילה הלכה א’, כי מן התורה חייב האדם להתפלל בכל יום, בשונה מדברי הרמב”ן הסובר כי מן התורה חייב אדם להתפלל רק בעת צרה.
ניתן לשים לב שפתחה התורה בלשון רבים ועבדתם את ה’ אלוקיכם, וסיימה בלשון יחיד וברך את לחמך ואת מימך וכו’.
בעל הטורים במקום, מתקשה בשאלה זו. ומבאר זאת על פי דרכו של הרמב”ם, שכיון שמפסוק זה למדנו את חובת התפילה, כתבתו התורה בלשון רבים, ללמדך שהדרך הטובה ביותר לקיים את מצות התפילה היא ‘בציבור’. כדברי הגמרא בברכות ח’. שתפילה בציבור לעולם אינה נמאסת.
תפילה בציבור סגולה לפרנסה טובה הסרת מחלה והצלחה בתורה
עוד כותב בעל ה’מאור ושמש’ בפרשתנו, שמפסוק זה נוכל ללמוד שהמקפיד להתפלל עם הציבור מובטחת לו פרנסה טובה ורחבה ובריאות שלימה. שהרי כך ניתן לפרש את הכתוב, שבזכות “ועבדתם את ה’ אלוקיכם” בלשון רבים דהיינו בציבור, מובטח: “וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך”. ומוסיף ה’מאור ושמש’: כידוע התורה מכונה בפי חז”ל גם כלחם ומים, אם כך אפשר לומר שבברכה האמורה כלולה גם ברכה מיוחדת על התורה, שבזכות “ועבדתם” – תפילה בציבור, יזכה האדם ל”וברך את לחמך ואת מימך” ויצליח בלימודו.
בדומה לזה כתב הגאון בעל ‘כתב סופר’ בפרשת עקב, על הפסוק בדברים י”א י”ג, “והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצוה אתכם היום, לאהבה את ה’ אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, ונתתי מטר ארצכם בעתו”, שגם בפסוק זה נוכל לראות שהתורה כתבה “ולעבדו בכל לבבכם” בלשון רבים, ללמדנו שבזכות תפילה בציבור יוכל האדם לזכות לפרנסה ברווח.
כוחה של תפילה בציבור
מהו סוד כוחה של תפילת הציבור?
בגמרא בברכות דף ח’. מבואר כי תפילה בציבור היא תפילה בעת רצון. אמר רבי שמעון בר יוחאי, מאי דכתיב ואני תפילתי לך ה’ עת רצון, אימתי עת רצון? בשעה שהצבור מתפללים”.
מבאר הבן איש חי שהדבר נלמד מהמילה תפילתי, על ידי חילוק המילה לשנים, כלומר תפילת י’, דהיינו תפילה בעשרה, שהיא תפילת בציבור. המהווה עת רצון.
גם בזוהר הקדוש בפרשת ויחי רל”ד ב’, מפליג רשב”י בחשיבותה של התפילה בציבור ומלמד על ההבדל בינה לבין תפילה ביחיד. להלן לשון תרגום בעל ‘הסולם’ לדברי הזוהר שם: שהתפילה נכנסת להתעטר במקומה, משגיח בה הקב”ה, ומסתכל בה, “תפילת יחיד אינה נכנסת לפני המלך הקדוש, אלא בכח חזק. כי הקב”ה מסתכל בעוונותיו ובזכותו של אותו אדם המתפלל אליו ביחיד. מה שאינו עושה כן בתפילת רבים, שכמה הן התפילות שאינן מן צדיקים, ונכנסות כולם לפני הקב”ה ואינו משגיח בעוונותיהם.
כל האמור הוא מלבד ההפסד הגדול שמפסיד את כל הקדישים והקדושה האמנים ועניית ברכו וכיוצ”ב שנתקנו בציבור דווקא.
חובת שמירת הגוף והנפש
למרות האמור בגודל מעלת התפילה בציבור, תפילה בציבור איננה חובה מן התורה או מדרבנן. מנגד שמירת הגוף והנפש חיוב גמור הוא, לכן בכל מקום בו מתעורר חשש לנזק לגוף או לנפש, חובת האדם לשמור עצמו מכל נזק.
ציווי זה ציוותנו התורה בפסוק “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”, דברים פרק ד’ פסוק ט”ו. אף שיש האומרים שאין משמעות ציווי זה עוסק בשמירת הגוף ואין הציווי מדאורייתא, לית מאן דפליג כי ישנו ציווי כזה מדרבנן ואסמכוה אקרא.
שהרי אף הלבוש שכתב בחיבורו על השולחן ערוך יורה דעת סימן קט”ז, בזה”ל, יש במשמעות אלו הלשונות שצריך האדם לשמור את נפשו שלא יביא את עצמו לידי סכנה, אף על גב שפשוטן של אלו הכתובים לא מיירי בזה, מכל מקום סמכו חז”ל על מקראות הללו ואסרו כל הדברים המביאין את האדם לידי סכנה. העלה בחו”מ סימן תכ”ו סעיף י”א כי “כל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם ואומר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד בכך, מכין אותו מכת מרדות שהרי עבר על איסור דאורייתא דכתיב השמר לך ושמור נפשך, והנזהר בהם תבא עליו ברכת טוב, ויקבל טוב מטוב”.
למעשה נראה שדעת רוב הפוסקים היא שהחיוב לשמור גופו הוא מדאורייתא ולא מדרבנן. כפי שנראה מדברי שו”ת נודע ביהודה יו”ד מהדו”ת סי’ י’ שם נשאל אם מותר ליהודי להיות ציד. בסוף תשובתו הוא כותב ” ועד כאן דברתי מצד יושר ההנהגה שראוי לאדם להרחיק מזה ועכשיו אני אומר אפילו איסורא איכא שהרי כל העוסקים בזה צריכין להיכנס ביערות ולהכניס עצמם בסכנות גדולות במקום גדודי חיות ורחמנא אמר ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.
וכבר כתב הרמב”ם בפרק י”ב מהל’ רוצח ושמירת נפש הלכה ו’ וכן אסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי כו’ וכן כל כיוצא באלו ושאר הסכנות אסור לעבור במקומן”.
גם בשו”ת דברי יציב [ליקוטים סי’ קט”ו] כתב על עניין החובה לציית לדברי הרופא, שהיא מצוות עשה דאורייתא של “ונשמרתם מאד לנפשותיכם” וכתב שם שאם הרופא ציווה שהרפואה היא ע”י טיול קצת בכל יום הרי ש”בכל פעם שיקום מהמטה ויטייל יקיים מצוה של תורה, וכדאי המצוה להגן שלא יוגרם ח”ו שום היזק אלא להמשיך רפואה שלימה מן השמים.
כן העלה מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יחווה דעת חלק ה’ סימן ל”ט בעניין עישון הסיגריות בזה”ל, אולם מה טוב ומה נעים להימנע מעישון סיגריות בכלל בכל ימות השנה, לאחר שנתפרסם ברבים שלפי דעת גדולי הרפואה והמדע בזמנינו, העישון מזיק ומסוכן מאוד, ועלול להביא למחלות נוראות ולסכן בריאותו של האדם. שומר נפשו ירחק ממנו. וכבר הזהירה התורה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. ושומע לנו ישכון בטח. והמשנה ברורה בספרו ליקוטי אמרים (פרק יג) כתב, שהמרגיל עצמו בעישון סיגריות, עובר על ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ועתיד הוא ליתן את הדין, כי הרופאים גזרו אומר שהעישון מחליש כוחותיו של האדם, ולפעמים נוגע הדבר גם בנפשו וכו’. ע”ש. וכל שכן בזמנינו שהוברר הדבר על ידי הרופאים שיש סכנה בעישון סיגריות. ולכן פסק בשו”ת השבי”ט חלק ג’ (דף קלד ע”ב) לאסור בהחלט העישון. ע”ש. ועל כל פנים בודאי שיש להזהר בזה. וכמו שכתב הרמב”ם ריש פרק ד’ מהלכות דעות: הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי עבודת ה’ הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר בידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך האדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים והמזיקים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המבריאים והמחלימים. עכ”ל
ובגמרא בחולין דף י’: איתא “חמירא סכנתא מאיסורא”. כן העלה הרמ”א בהגהתו לשו”ע יו”ד סימן קט”ז סעיף ה’, בזה”ל “וכן יזהר מכל הדברים המביאים לידי סכנה, כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור”.
על כן למעשה, כל אדם מבוגר שיש סכנה שבנפילתו עלול להסתכן, אל לו לצאת מביתו ביום שלג, בכדי שלא להגיע לידי סכנת החלקה חלילה, שיש בדבר שמירת הגוף ואף ספק פיקוח נפש במקרים מסויימים. ואל לו לאדם לומר רצוני לקיים תפילה בציבור, כי רצוננו לעשות רצון בוראנו, ובמקום סכנה רצון בוראנו הוא שנשמור גופנו ואל נצא למקום סכנה.
למרות האמור, במידה ויש באפשרות הבן או כל אדם אחר, לדאוג לשכניו המבוגרים לתומכם ולסייע בעדם להביאם לבית הכנסת בצורה בטוחה וללא סכנה, מצווה גדולה היא בידו אם יעשה כך, ואם הבן ישתדל בכך הרי שיקיים בזה למצוות כיבוד הורים מהודרת, ובזכות זה יזכה גם לאריכות ימים ושנים כפי שהבטיחה התורה “כבד את אביך ואמך למען יאריכון ימיך”
