מקורות ונימוקים:
בגמרא בב”ב דף פ”ח. איתא, ת”ר הלוקח ירק מן השוק ובירר והניח אפילו כל היום כולו לא קנה ולא נתחייב במעשר, גמר בלבו לקנותו קנה ונתחייב במעשר. להחזירו אי אפשר שכבר נתחייב במעשר, ולעשרו א”א שכבר מפחיתן בדמים, הא כיצד מעשרו ונותן לו דמי מעשר. ושאלה הגמרא אטו משום דגמר בלבו לקנות קנה ונתחייב במעשר? ותירצה אמר רב הושעיא הכא בירא שמים עסקינן כגון רב ספרא דקיים בנפשיה ודובר אמת בלבבו.
וברשב”ם הביא למעשה דר’ ספרא דהוה קרי קריאת שמע ואמר ליה ההוא גברא הב לי עסקך בכך וכך מעות, ושתק ר’ ספרא. וסבר הקונה דמשום מיעוט דמים הוה שתיק, והעלה לו דמים מרובים. לאחר תפלתו לא רצה ר’ ספרא למכור אלא במיעוט מעות הראשונות משום דגמר בלבו להקנותו בכך. וה”נ גבי מעשר כיון דירא שמים הוא כיון שגמר בלבו זכה במקח ונתחייב במכר וכי מחזירו כחוזר ומוכר לו דמי.
כן פסק השולחן ערוך יורה דעה הלכות תרומות ומעשרות סימן של”א סעיף צ”ה בזה”ל: הרי שלא נתן דמים והיה בורר ומניח, בורר ומניח, אפילו כל היום כולו, ואף על פי שגמר בלבו ליקח, לא נתחייב לעשר. ואם היה ירא שמים, משגמר בלבו מעשר ואחר כך יחזיר למוכר, אם רצה להחזיר.
מן האמור למדים אנו שאף שאין המקח נגמר במחשבה כלל, ואף בדיבור אינו נגמר, כפי שפסק השולחן ערוך חו”מ סימן קפ”ט סעיף א’ בזה”ל: אין המקח נגמר בדברים שהאומר לחבירו היאך אתה נותן לי חפץ זה, ואמר ליה בכך וכך, ונתרצו שניהם ופסקו הדמים, יכולים לחזור שניהם, אפילו היה הדבר בפני עדים ואמרו להם הוו עלינו עדים שמכר זה ושלקח זה, הרי זה אינו כלום עד שיגמור המקח. כל דבר ודבר כראוי לו קרקע לפי קניינו, ובעלי חיים לפי קנינם, ומטלטלים לפי קניינם.
מכל מקום מצד דובר אמת בלבבו ראוי לכל ירא שמים שיעמוד במה שגמר בדעתו, ולא יטול כסף יותר מכפי שחשב ליטול מן הקונה.
אולם בנידון השאלה שלפנינו יש לדון, האם שייך לומר למוכר להחזיר את הכסף משום “דובר אמת בלבבו”, הואיל ואין מדובר לפני המכירה אלא לאחר המכירה לאחר שכבר קיבל את הכסף, ומניין לנו לומר שמשום דובר אמת בלבבו יש לומר לו אף להחזיר את הכסף? הרי המקח נעשה, ואין צד לומר שהמקח איננו קיים, ומדין חושן משפט איננו צריך להחזיר את הכסף. אם כן מניין לנו לומר שמצד דובר אמת בלבבו יש אף עניין להשיב את הכסף, הרי כבר עבר על כך, ומניין לנו לומר שהוא נדרש להחזיר את הכסף על מנת לתקן עניין זה.
וראיתי שבקובץ ווי העמודים מ”ג סימן כ”ה דן הגאון הרב יצחק זילברשטיין על מקרה מעין זה באדם שתיקן מקרר ונקב בסכום של מאה וחמישים, וכוונתו הייתה למאה וחמישים שקלים, ובעל המקרר שלח לו במעטפה מאה וחמישים דולר. והשיב הרב זילברשטיין שליט”א שמצד עניין דובר אמת בלבבו יש עניין אף להחזיר לו את הכסף.
אולם גם במקרה זה יש לומר, שהוא טרם זכה במעות, לכן יש עניין שלא לקבל יותר מכפי שחשב בלבבו תחילה. אך עדיין אין ראיה לכך שבמקרה שכבר נעשה הקניין וקיבל המעות כדין, שיהיה עניין להחזיר את הכסף.
וראיתי בספר אורחותיך למדני חלק ה’ סימן רט”ז, שכתב על מקרה שכבר נעשה המקח, שגם בזה יש עניין להחזיר את הכסף משום דובר אמת בלבבו. אולם עדיין אין הדבר יוצא מכדי ספק אצלי.
והנראה בעיני, שבמקרה זה אף מצד דובר אמת בלבבו, אין חובה על המוכר להשיב את הכסף, אלא העניין הוא שידבר המוכר את האמת שחשב בלבבו, לפיכך על המוכר להתקשר לקונה ולומר לו שאשתו לא הייתה מעודכנת בדבר הסכמתו למכור את הארון בזול יותר, ומשום כך התבצעה העסקה בשש מאות שקלים. אולם מאחר הוא הסכים למכור בפחות, לפיכך הצעתו בעינה עומדת, וככל שיחפוץ רשאי הוא לבוא וליטול בחזרה מאה שקלים, ולהעמיד את הרכישה בסכום שהסכים בליבו קודם דהיינו חמש מאות ש”ח.
תגובה אחת
יישר כח גדול על התשובה הברורה והמנומקת היטב. שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה.