מקורות:
ה”פאל”ה” (“רחת”) שעליה דיבר הפרי חדש ביו”ד סי’ ק”כ סקט”ו (ובעקבותיו האחרונים רבים ועצומים – לחם הפנים, בית לחם יהודה, זבחי צדק, חסד לאלפים, בן איש חי, דרכי תשובה, ועוד) לא ברור שהיא רחת רגילה של מתכת (כפי שרצה לפרש הרב משחא דרבותא ועוד), דאי נימא הכי דברות הפר”ח (ואת המלכים אשר אתו) יהיו נסתרים מהראשונים וגם נסתרים מיניה וביה ממה שכתבו בשאר מידי דאם המאכל כבר מתוקן וזה נוגע במאכל דחייב בטבילה בברכה, ואי”צ שיהיה כלי אכילה כדין “משפך” המוזכר ברמ”א שמטביל בברכה וכפי שהסכימו האחרונים לענין מצקת שיש להטביל בברכה. ובאמת שלחן גבוה או”ח סי’ תנ”א סקי”ב כתב לפרש דברי הפר”ח, דמיירי בכלי משולב עץ וברזל שעשוי ללבן את הרחת של ברזל (שאותה מטבילים בברכה) בין לישה ללישה עיי”ש. וכמו כן כבר נתקשה מהר”י עייאש זלה”ה בשו”ת בית יהודה ח”א חיו”ד סי’ נ”ו על דברי הפר”ח מהטעם הנ”ל, וכתב לדמות לסכין שחיטה שכתב הרמ”א דמטביל בלא ברכה, אלא דתירוצו אינו מובן מקופיא, דהרי בשחיטה אין המאכל מתוקן. ובספר באר מים חיים (של ה”ג ר’ אלעזר רז שליט”א – אביו של הרבנים רז שלמדו אצלנו בבית המדרש ברכת אברהם) עמ’ ק”ס האריך הרחיב בזה ומסיק שצריכים לומר שהפר”ח דיבר על רחת מעץ שיש בה מסמרים מברזל, ולכן כתב להטביל בלי ברכה, משא”כ רחת מברזל ממש, חייבת בטבילה בברכה. ולכאו’ הביאור בדברי הפר”ח הם דברים דחוקים, דאם כן היה לו להפר”ח לפרש זאת, וגם האחרונים חביבים כולם לא הבינו כן כנ”ל, אבל לענין עצם הדין לכאו’ הצדק עמו, שיש להטביל בברכה. ועלה במחשבה לומר לפקצ”ד, דהכלי פאל”ה שעליו דיבר הפר”ח, הוא כלי המשמש רק להנחת הפת בתנור, ואינו “מרדה” שגם מוציאה את הפת מהתנור (כי על כן קראה “רחת” ולא “מרדה”). ולפ”ז אתי שפיר דברי הרב בית יהודה הנ”ל שכתב לדמות לסכין שחיטה (ושו”ר שכן הבין מדברי הרב בית יהודה בספר ברכת יצחק להגר”י ברכה נר”ו על ביצה), וכן אתי שפיר דברי הרב משחא דרבותא הנ”ל שהפר”ח מיירי בכלי מתכנת ממש, וצריכים לומר שידעו כולם מציאות ה”אפל”ה” שהיתה בימיהם, שהיא רק מכניסה ולא מוציאה. כי אחרת לא מצאנו פתחון פה ליישב נועם אמריו של הפר”ח זיע”א. ונמצא לפ”ז שבנידון שלכם, אודות הכלי שמכניס ומוציא את הפיצה מתוך התנור, שאם הוא עשוי מברזל, צריך טבילה בברכה. וכך עולה גם לפי ביאורו של הרב שלחן גבוה בדברי הפר”ח וכנ”ל. ואע”פ שקשה לומר בוודאות (עד כדי לברך) שהפר”ח נתכווין באחד מהדרכים הנזכרים, מ”מ כיון שסוף סוף דברות קודש של הפר”ח אם נפרשם כפשוטם הינם תמוהים לכאו’ ונגד המבואר בפשטות בראשונים (רוקח וכו’) ובאחרונים, ומצד שני אפשר שגם הפר”ח מודה בנ”ד, לכן לפקצ”ד אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ויש להטביל בברכה, ואם לבו נוקפו יטביל ביחד עם כלים אחרים ויברך עליהם לפטור גם את המרדה.
ולגבי פיית ברזל של מזרק קרם, בספר משא המלך אברג’ל על הל’ פסח עמ’ תש”ח כתב שאם הקרם כבר ראוי לאכילה בעת שמזריק, חייב בטבילה (בברכה), וכשענ”י לעצמי אינו ברור כלל, כיון שהפיה הנ”ל לא באה אלא לתת צורה למאכל ואינו קשור לתיקון ולצורך המאכל כלל ועיקר, וגרע מה”משפך” של הרמ”א שעכ”פ קשור לתיקון המאכל. לכן אם כי ראוי להצריך טבילה, מ”מ יטבילנו בלא ברכה.
