מקורות ונימוקים:
מקור המנהג שלא לשמוע מוזיקה בימי ספירת העומר
האיסור לשמוע מוזיקה בימי ספירת העומר לא הוזכר בדברי הגמרא או הראשונים, ואף לא הוזכר בדברי הטור או השולחן ערוך להלכה.
מקור האיסור הוזכר בדברי המגן אברהם או”ח סימן תצ”ג ס”ק א’ שכתב בזה”ל:
לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור, ונ”ל שאף מי שעשה שדוכים אסור לעשות ריקודין ומחולות, ע”כ.
כן פסק המשנה ברורה להלכה שם ס”ק ג’, וכן כתב בספר ערוך השולחן להלכה.
אכן גם דברי המגן אברהם לא אסרו שמיעת מוזיקה, אלא ציינו כי המנהג הוא לאסור “ריקודין ומחולות”.
אמנם כיון שהכל הוא עניין של מנהג, בלי ספק כיום בימינו נהגו גם לאסור שמיעת מוזיקה בכלי נגינה או אפילו בטייפ וברדיו וכדו’. ויש לשמור את המנהג.
שמיעת מוזיקה רגועה בימי ספירת העומר
בספר הליכות שלמה חלק ב’ פרק י”א סעיף י”ד כתב לדייק עוד מדברי המגן אברהם הנזכרים, שאין המנהג להימנע אלא משמיעת מוזיקה המביאה לכדי שמחה וריקודין ומחולות, אולם שמיעת מוזיקה רגועה המרוממת את האדם או מרגיעה אותו, ואיננה מביאה אותו לידי ריקוד ומחול, איננה אסורה.
אולם בדברי האגרות משה חלק א’ או”ח סימן קס”ו, כתב לבאר כי כל מוזיקה אסורה בימי ספירת העומר, והיינו טעמא הואיל והרי במשך כל השנה כולה יש לבעל נפש שלא לשמוע מוזיקה אפילו בפה, אלא שמקילים בזה, ולכל הפחות בימי הספירה מקפידים על עיקר הדין שיש להחמיר להימנע משמיעת מוזיקה לאחר חורבן הבית.
כך מציינים גם בשם הגרי”ש אליישיב זצ”ל בספר אשרי האיש פרק ס”ה אות כ’, שבימי הספירה נהגו להחמיר לאסור שמיעת כלי זמר יותר מכל השנה, אף שאין זה מכוח דברי המגן אברהם, שהרי הוא לא עסק אלא בריקודין ומחולות, אלא הוא משום שכל השנה נוהגים להתיר, אך בימי הספירה המנהג לאסור ולהחמיר בשונה מכל ימות השנה, ועל כן אין לשמוע מוזיקה כלל, אפילו לא מוזיקה רגועה.
כן כתב גם בשו”ת יחווה דעת חלק ו’ סימן ל”ד, שלמרות שכל השנה יש על מה לסמוך בשמיעת כלי נגינה ושירה, גם לאחר חורבן בית המקדש, אולם בימי הספירה אין לשמוע מוזיקה ושירים המלווים בכלי נגינה, בשונה משאר ימות השנה שנוהגים להקל בזה.
דעה נוספת מצאנו שיש לחלק בין ימי בין המצרים לימי ספירת העומר, שדווקא בימי בין המצרים יש להחמיר שלא לשמוע מוזיקה כלל, כפי שמעיקר הדין יש להחמיר כל ימות השנה שלא לשמוע מוזיקה לאחר חורבן בית המקדש. אולם בימי הספירה אין דין אבלות על החורבן, אלא רק עניין מיעוט שמחה לאור פטירת תלמידי רבי עקיבא, לפיכך אין למעט אלא בריקודין ומחולות בלבד.
אכן למעשה המנהג הוא שלא לשמוע גם בימי ספירת העומר, בין מוזיקה שקטה ורגועה, ובין מוזיקה רועשת ושמחה המביאה לידי ריקודין ומחולות.
אמנם לגבי ערוצי הרדיו הדתיים, יש שכתבו להתיר להם כפי שכתב בשו”ת שואלין ודורשין (ח”ד סימן לז) להתיר שמיעת מוזיקה חסידית שקטה ורגועה בערוצי הרדיו הדתי. אולם זהו יותר בכדי שלא יבואו אנשים לעבור לכדי שמיעת שירים שאינם ראויים בערוצי רדיו אחרים.
שמיעת מוזיקה בשעת התעמלות בימי ספירת העומר
לעניין שמיעת מוזיקה בשעת ההתעמלות, ראיתי מביאים לדברי שו”ת אמרי אליהו (סימן כ”א) שם נשאל האם יש להתיר לנשים להשתתף בחוג התעמלות, כאשר במשך השיעור משמיעים מוזיקה וההתעמלות היא לפי קצב המוזיקה. והשיב לאסור למרות שאין הכוונה בזה לשמוח, בזה”ל: “אמנם נשים אלו עוסקות הן בהתעמלות, וכל המוזיקה ברקע היא רק קצב לתרגול תנועת ההתעמלות שעושים, ואין כוונה בזה לשמוח, בכל זאת ישנה בזה הנאה מסוימת המעוררת קצת שמחה בלב, כאשר ענין זה הוא ודאי רשות בעלמא, ולכן לע”ד יש מקום להחמיר בנדון דידן. ואע”פ שההתעמלות היא בריאות הגוף, ומצוה שאדם יהיה בריא לעבודתו ית’, אבל בודאי שההתעמלות לא חשיבא מצוה כמצות סעודת אירוסין, דמותר ללוות אותה בכלי נגינה”.
אמנם לעניות דעתי חילוק ברור ישנו בין סוגי ההפעלות במוזיקה. ואכן פעילות אירובית של מחול וכדו’ תוך כדי שמיעת מוזיקה קצבית, המוזיקה המושמעת נחשבת בהחלט לשמיעת מוזיקה האסורה בימי הספירה, כי יש הנאה משמיעת המוזיקה וזאת מלבד מהות הפעילות, שדומה היא בעצמותה לריקודין ומחולות. על כן יש להימנע משמיעת מוזיקה בעת פעילות כזאת, גם אם אכן המטרה היא לשם התעמלות, ולא לשם שמחה, כי בהכרח הדבר בעצמותו הוא מעורר שמחה. בדומה לכך שלא נוכל להתיר ריקודין ומחולות לשם בריאות בימי ספירת העומר.
אולם שונה מכך הוא פעילות התעמלות בחדר כושר וכדו’ תוך כדי שמיעת מוזיקה, שאין המוזיקה במקום כזה לשם שמחה או לשם ריקודין כלל, אלא כאמצעי הפעלה גרידא ליצירת אווירת אנרגיה בלבד. ואין ההשמעה לשם שמחה או לשם מחול כלל, אין סיבה לאסור, כי אין הדבר נחשב לשמיעת מוזיקה, אלא שמיעת קצב.
כשם שאין להורות בימי ספירת העומר להחליף את סגנונות צלצול הפלאפונים שלא יהיה בהם מוזיקה ושירים, כפי שנהוג היום אצל הרבה אנשים שיש להם בצלצול הטלפון איזו מנגינה יפה או שיר מוכר. והיינו משום שאין ההשמעה לשם מוזיקה של שמחה, אלא לשם צלצול והתראה כאות שמתקשרים לבעל הפלאפון, ואין זה בכלל שמיעת מוזיקה שנהגו בה איסור.
