מקורות ונימוקים:
במדרש בראשית רבה פרשת לך לך פרשה ל”ט, מתואר כיצד הכיר אברהם את בוראו בזה”ל:
ר’ יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך (תהלים מה יא) אמר ר’ יצחק לאחר שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שבירה היתה בלא מנהיג, הציץ בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלי מנהיג, הציץ הקדוש ברוך הוא אמר לו אני הוא המנהיג אדון כל העולם, ויתאו המלך יפיך (שם שם /תהלים מ”ה/ יב) ליפותך בעולם, כי הוא אדניך והשתחוי לו, ויאמר י”י אל אברהם לך לך וגו’.
וביאר ר’ צדוק הכהן מלובלין [צדקת הצדיק אות קפ”ט] כי זוהי השגת האלהות מצד הכרת הבריאה, כי יש בה בבריאה מצד עצמה כדי לחייב את מציאותו וגדלותו יתברך. וכפי המבואר בזוהר הקדוש וארא כ”ג א’, שהאבות השיגו את האמונה מצד הברואים כמו שאמרו ז”ל (בראשית רבה ריש פרשת לך ל”ט א’) באברהם אבינו ע”ה ראה בירה דולקת וכו’ והיא נקראת ראיה דאתגליא ולכן נזכר אותו שם אצלם שם בכתוב המורה שאמר לעולמו די כדברי חז”ל (חגיגה י”ב א) ופירש הרבי ר’ בונם זצ”ל שיש די בבריאה זו להכיר אלהותו יתברך על ידו, ע”כ.
אמנם אברהם אבינו לא הסתפק באמונתו הברורה בבוראו, אלא הלך ונלחם על אמונתו זאת, עם כל בני דורו, ואף עם אביו שהיה עובד עבודה זרה נלחם כידוע.
בפסוק בנחמיה פרק ט’ פסוק ז’ מבואר:
אַתָּה־הוּא֙ יְקֹוָ֣ק הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂ֥מְתָּ שְּׁמ֖וֹ אַבְרָהָֽם:
וביארו המפרשים שבחירתו של הקב”ה באברהם הייתה לאור עמידתו בניסיון אור כשדים שנזרק לכבשן האש ולא הסכים לבגוד בקב”ה ולעבוד עבודה זרה חלילה.
ועיין שם במלבי”ם שמבואר בדבריו כי מעת עמידתו של אברהם אבינו בניסיון החל הליך השגחה הפרטית הניסית והעל טבעית באברהם שהמשיכה לאחר מכן בזרעו אחריו בעם ישראל שכידוע נתון תחת השגחה פרטית בשונה מכלל העולם.
אמנם כפי המבואר בדברי הפסוקים בבראשית פרק י”ז פסוק ד’, עדיין לא קרא הקב”ה לאברהם אב המון גויים עד שנימול כלשון הפסוקים:
אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם: וְלֹא־יִקָּרֵ֥א עוֹ֛ד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ:
וביאר המשך חכמה שם פרשת לך לך פרק י”ז פסוק ד’ כי הבחירה באברהם רבינו היא אמנם בגין עמידתו בניסיון באור כשדים, אולם עדיין לא הושלם העניין עד קיום מצוות המילה, זה לשונו שם:
יתכן כי אברהם מסר נפשו באור כשדים ונחבש בכותא עבור פרסום דיעותיו בכפירה בעבודה זרה ובטול האלילים. אמנם לא היה יכול להוכיח לבאי עולם מה שנתאמת אצלו, שהשם יתברך משגיח בפרטיות ומתראה לבחיריו בשפע נבואה פרטית להשגיח בפרט, ולצוות האדם על מצוה פרטית חוקית. לכן במצוות מילה, שמל נפשות כל בני ביתו ונפש עצמו, הראה שמאומת אצלו בלא פקפוק הנבואה, וההשגחה בפרט. לכן אמר כי עכשיו על ידי הימולו את עצמו ובניו, יהיה ל”אב המון גויים”, שיתאמת שיטתו באלקות לכל היודעים שמו, שבלא שום פקפוק הוא עושה ויהיה לרב [וזה מורה שם “אב” כמו “אב לפרעה”] להמון גויים. ומפני זה הטעם, עשה משתה גדול ביום היגמל, שיראו שמל בן זקונים הנולד על דרך פלא, בטח אין לו שום ספק בשיטתו ונבואתו מהשם יתברך, ודו”ק.
עוד מבואר בדברי התורה הקדושה בראשית פרק יח פסוק יח – י”ט:
וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ־ב֔וֹ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ:
כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְקֹוָ֔ק לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא יְקֹוָק֙ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו:
מבואר מפסוקים אלו, כי בנוסף לכך שבחר הקב”ה באברהם שיהיה אב המון גויים, הואיל וידע בו שיצווה את זרעו אחריו לשמור את דרך ה’ וכו’, לפיכך בירך את אברהם שיהיה זרעו גדול ועצום, ויתברכו בו כל עמי העולם.
כפי שביאר הרמב”ן על התורה לפרשת וירא פרק יח פסוק יט בפירוש המילים “כי ידעתיו” בזה”ל:
ויתכן שיהיה “ידעתיו”, גדלתיו ורוממתיו, בעבור אשר יצוה את בניו אחריו לעשות את הישר לפני, ולכך אשימנו לגוי גדול ועצום שיעבדוני.
