מקורות ונימוקים:
חנוכייה שהדליקו בה נרות אסורה הינה מוקצה משום בסיס לדבר האסור
חנוכייה שהדליקו בה נרות קודם השבת, דינה כבסיס לדבר האסור, ואסורה בטלטול, אף לצורך גופה או מקומה.
כפי שכתב השו”ע סימן רע”ט סעיפים א’ – ב’: נר שהדליקו בו באותה שבת, אף על פי שכבה, אסור לטלטלו. וכן מותר השמן שבנר שהדליקו בו באותה שבת, אסור לטלטלו ולהסתפק ממנו באותה שבת. נר זה שאמרנו שאסור לטלטלו, אפילו לצורך גופו ולצורך מקומו אסור, ע”כ.
האם חנוכייה שלא הדליקו בה הינה מוקצה
אמנם חנוכייה חדשה שטרם הדליקו בה נרות חנוכה, דינה ככלי שמלאכתו לאיסור, המותר בטלטול לצורך גופו אן מקומו. כפי שכתב השו”ע בסימן ש”ח סעיף ד’ על כלי שמלאכתו לאיסור שמותר בטלטול לצורך גופו או מקומו.
ויש האומרים שכיון שהחנוכייה אין לה שימוש לצורך היתר, הו”ל אף מוקצה מחמת גופו, האסור בטלטול אף לצורך גופו או מקומו. כפי שכתב המשנה ברורה שם סימן ש”ח ס”ק כ”ה שדווקא שופר מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו, אולם דבר אחר שאין לו שימוש אחר מלבד האיסור, כמו לולב או חצוצרה וכדו’, אסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו דאין עליו שם כלי כלל.
האם ניתן לומר בחנוכייה שעדיין לא הדליקו בה שאיננה כלי שמלאכתו לאיסור
בנוגע לחנוכייה יפה מכסף או כיוצ”ב, כתב האליה רבה בסימן רע”ט ס”ק י”ג, הביאו גם הביאור הלכה בסימן רע”ט סעיף ו’, דמנורה או נר שעדיין לא הדליקו בה מעולם הרי הוא בכלל כלי שמלאכתו להיתר דהזמנה לאו מילתא ולפיכך איננה מוקצה כלל, ומותר לטלטלו שלא יפסד או יגנב.
אולם בפמ”ג באשל אברהם סימן רע”ט ס”ק י”ד אות ב’, כתב להסתפק שמא אין הדברים אמורים אלא כאשר יש למנורה או לנר שימוש נוסף, אולם הנרות שלנו שאין להם שימוש אחר, גם חדשים הוו כלי שמלאכתו לאיסור כיון שמיועד רק לשימוש הדלקת האש, ולא לשימוש אחר, ואין צריך בזה למה שנקרא הזמנה מילתא.
ולעניות דעתי הוא מתבקש מסברא, שהרי לא יעלה על הדעת שאדם שיקנה מוצר חשמלי, כגון מצנם או טוסטר וכדו’, יוכל לטלטלו בשבת כל זמן שלא השתמשו בו, כי הזמנה לאו מילתא היא. אלא וודאי כל מוצר חשמלי שנועד לשימוש מסויים בלבד, אינו צריך הזמנה מיוחדת לשימוש לאיסור, אלא מצד עצמו הוא כלי שמלאכתו לאיסור האסור בטלטול.
לעניין הלכה בשו”ת שבט הלוי חלק א’ סימן נ”ו כתב שמסברא נראה כדברי הפמ”ג, אלא שמאחר ולא הביא המשנה ברורה לדברי הפמ”ג הנ”ל אלמא לא ס”ל כוותיה, ולפיכך כתב שאף שמסתבר כדברי הפמ”ג להחמיר, מעיקר הדין החנוכייה לא הוי כלי שמלאכתו לאיסור כדברי המשנה ברורה.
אמנם לא כתב להקל אלא בחנוכייה שהיא יפה שיש לה שימוש ליופי קודם לשימוש בה להדליק את נרות החנוכה. ולכן כתב שכאשר מביאים חנוכייה כמתנה לבר מצווה וכדו’ כיון ששומרים את החנוכייה בדרך תכשיט ליופי, ולפעמים לא משתמשים בהם עד שעובר זמן רב, אין בהם איסור מוקצה בשבת.
וכן העלה להלכה מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל בספר חזון עובדיה שבת ג’ עמוד צ’, ושם כתב בהדיא בתוך דבריו להתיר בחנוכיה יפה שנועדה לקישוט הבית. ושם ציין גם לספר שמירת שבת כהלכתה פרק כ’ הערה רי”ד עמוד רנ”ז שכתב בשם הגאון הגרש”ז אוייערבך שכתב שפמוטות שלא הדליקו בהן בשבת ומשמשות כעין תכשיט לבית אין עליהן תורת מוקצה.
ועיין עוד בספר ילקוט יוסף הלכות שבת סימן רע”ז עמוד ר”ו, וכן בהלכות חנוכה סימן תר”פ עמוד תקנ”ו. שם נגע בחילוק זה אם החנוכייה יש לה שימוש ליופי שניתן לומר שאיננה מוקצה כדין כלי שמלאכתו לאיסור, ואם אף איננה מוקצה מחמת חסרון כיס מותר לטלטלה.
והעירני הגאון הרב יואל שווארץ שליט”א, שבדברי מרן הרב עובדיה בחזון עובדיה שם שבת ג’ עמוד צ’ וכן בחזון עובדיה ו’ עמוד תקמ”ט – תק”נ, מוכח שס”ל למרן זצ”ל שחנוכיה איננה כלי שמלאכתו לאיסור הואיל ולא עושים מלאכת איסור בגוף החנוכייה אלא רק מניחים עליה את האיסור.
אולם למרות שצדקו דבריו שבתוך דבריו הביא מרן הרב עובדיה זצ”ל לדברי הרמב”ן בשבת קכ”ב: בשם הראב”ד שכתב שאפילו מנורה או נר שהדליקו בהם בשבת אין נידונים ככלי שמלאכתו לאיסור שדווקא קורנס וכיוצ”ב שעושים בו מלאכת איסור חשיב כלי שמלאכתו לאיסור מה שאין כן בנר שהודלק בו בשבת אין איסורו אלא משום שנעשה בסיס לדבר האסור שהרי אין עושים בו מלאכה, שהרי אין עושים מלאכה בגוף הכלי. וכתב עוד שכן היא דעת הרשב”ץ בתשובה חלק א’ סוף סימן קל”ז, וכן דעת הרשב”א בפרק כל הכלים.
נראה לענ”ד שאף מרן הרב עובדיה זצ”ל לא התכוון שנסמוך על ראשונים אלו לומר שאין החנוכייה מוקצה מצד כלי שמלאכתו לאיסור, אלא התכוון לכך כצירוף סברא להיתר. שהרי בתוך כל דבריו שם נבחין שהמשיך בדבריו להתיר את השימוש דווקא בחנוכייה יפה שיש לה ייעוד לייפוי וקישוט הבית, והרי לדברי הראב”ד אין צריך לכך שיש לה ייעוד אחר, ודי בכך שאין עושים מלאכת איסור בגוף החנוכיה.
אמנם יש מקום להסתפק בזה, אולם אף שיש מקום להתיר את העניין מכמה נימוקים, לא חפצתי להתיר עניין זה, הואיל ובקל ניתן להתגבר ולחלק את החנוכיות לילדים לאחר השבת. וכאשר שאלתי זאת לכבוד ראב”ד ירושלים הגאון הרב ברוך שרגא אמר לי שיש כאן גם סברא של זילותא דשבתא. לכן בדבר שבנקל ניתן להחמיר בו, לא ראיתי צורך מיוחד להקל.
בפרט שמלבד האמור יש שכתבו לחשוש לדעת הפמ”ג באשל אברהם הנזכר, שהזמנה מילתא היא והוי כלי שמלאכתו לאיסור. כפי שכתב בשו”ת אז נדברו חלק ג’ סימן ל”ט באריכות לחלוק על דברי השבט הלוי הנזכר, וכתב להוכיח שאף המשנה ברורה לא פליג על דברי הפמ”ג. ועיין שם בתשובת הגאון בעל שבט הלוי בטוב טעם, וראה שאף השבט הלוי בסופו של דבר, כתב להחמיר משום דברי החזון איש, עיי”ש.
חנוכיות של זמננו אין בהם איסור משום כלי של פרקים
חשוב לציין שאף שבסוף סימן רע”ט כתב השו”ע כי מנורה של פרקים אין מטלטלין אותה כי חיישינן שמא תיפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי. ואף שהמשנה ברורה בס”ק כ”ג כתב שבכלל זה הפמוטים שלנו, כבר כתבו הפוסקים שהפמוטות והמנורות שלנו שמחוברים בחזקה ואין דרכם להתפרק כשנופלים אין דינם כמנורה של פרקים.
וכ”כ בפסקי תשובות אורח חיים סימן רע”ט על סעיף ז’, דבזמננו בדרך כלל עשויים הפמוטים בחוזק, ואין דרכם להתפרק כשנופלים, לפיכך אין בהם איסור זה, וכפי שכתב גם בשולחן ערוך הרב. אלא שמ”מ אסורים הם בטלטול מטעמים אחרים, וכפי שנתבאר לעיל.
האם נתינת מוקצה במתנה נחשב לצורך גופו
אמנם הראני ידידי הגאון הרב מאיר פנחסי שליט”א שמצד אחר יש להתיר את נתינת החנוכיות לילדים, מכוח דברי הגאון רעק”א בסימן ש”ו על דברי המגן אברהם ס”ק ט”ו, שם כתב להוכיח מדברי התוס’ בשבת דף ס’ שנתינת מנורה שלא הדליקו בה עדיין לחתן לצורך שמחת חתן מותר, משום דחשיב כצורך גופו.
וה”נ היה מקום כאן לומר שנתינת החנוכייות לילדים חשיב לצורך גופו, ויהיה מותר אם הוא מוקצה מחמת חסרון כיס.
אמנם אם ההיתר הוא משום כך, הרי אין ההיתר אלא לתת את המתנה לילדים, אולם מיד כשיורידו את החנוכיות מידיהם שוב יהיו מוקצה ויהיה אסור לטלטלן, והוריהם או אחיהם וחבריהם לא יוכלו לטלטל חנוכייה זאת, וזה בלי ספק אינו שייך מבחינה מעשית.
מלבד זה, עיין עוד בדברי שו”ת אז נדברו חלק ג’ סימן ל”ט הערה 10, שכתב עוד לחלק בדבר, שאין ההיתר אלא כאשר יש מצווה בנתינה שגורמת לשמחה, כגון שמחת יו”ט או בשמחת חתן, משא”כ בנתינת מתנה לבר מצווה, וכ”ש לילדים, שאין מצוות שמחה בנתינה, שלא שייך לומר שיש כאן היתר לצורך גופו.
העולה מן האמור
לפיכך בנידון השאלה שלפנינו שהחנוכייה נועדה להדלקה עבור הילדים, ואיננה מיועדת ליופי, אין לה שימוש אחר מאשר להדלקת נרות החנוכה, הרי היא כלי שמלאכתו לאיסור, האסורה בטלטול, ויתכן ואף היא מוקצה מחמת גופו, לפיכך אין לחלק חנוכיות אלו לילדים בשבת קודש. בפרט שאין בכך הפסד או טרחה מרובה, לעכב את נתינת החנוכיות למוצאי השבת.
