מקורות ונימוקים:
האם מותר לגוי ללמוד תורה?
בגמרא בסנהדרין דף נ”ט. איתא, אמר רבי יוחנן נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר “תורה צוה לנו משה מורשה”, לנו מורשה ולא להם. ושאלה הגמרא מדוע לא נחשב איסור זה בתוך שבע מצוות בני נוח שנצטוו בהם הגויים, ותירצה הגמרא דכיון דאמר מורשה, מיגזל קא גזיל לה, כלומר ואיסור זה נמצא בתוך איסור גזילה לגוי.
עוד כתבה הגמרא, מיתיבי היה רבי מאיר אומר מניין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול שנאמר אשר יעשה אתם האדם וחי בהם כהנים לויים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. ותירצה הגמרא, התם בשבע מצות דידהו, ע”כ.
בדברי הגמרא מבואר כי אסור לגוי ללמוד תורה, וגוי הלומד תורה נחשב עבורו הדבר כאילו הוא גוזל את התורה של עם ישראל, ואף נכתב כי עונשו חמור במיתה. מצד שני מבואר כי מעלת גוי שלומד תורה גדולה היא מאוד ככהן גדול, כאשר לומד הוא את שבע מצוות בני נוח שנצטווה בהם.
האם מותר ליהודי ללמד תורה לגוי
איסור נוסף מצאנו בעניין זה, שאסור ליהודי ללמד תורה לגוי, וזה כפי המבואר בדברי הגמרא בחגיגה דף י”ג. בטעם הדבר, מבארת הגמרא, שהוא מהפסוק “מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי”. דהיינו שהחוקים והמשפטים מיועדים לישראל בלבד ולא לשאר הגויים, לכן אסור ללמד את הגויים תורה.
ונחלקו הראשונים האם איסור זה הוא מהתורה או מדרבנן, דעת התוספות ב”ק ל”ח. ד”ה קראו, שאיסור זה הוא מהתורה, אולם הכסף משנה והלחם משנה כתבו לבאר את דברי הרמב”ם בהלכות מלכים פרק י’ הלכה ט’, דסבר הרמב”ם שאין איסור זה מהתורה אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא הוא. וראה בזה לדברי שו”ת שבט הלוי חלק ב’ סימן נ”ו.
טעם איסור לימוד תורה לגוי
בטעם האיסור לגוי ללמוד תורה מצאנו כמה טעמים בפוסקים, המאירי בסנהדרין נ”ט. כתב שטעם האיסור הוא שמא יבואו לטעות אחריו ויפסיקו לקיים מצוות, כאשר יראו כי אדם שלומד תורה ולמרות זאת לא מקיים מצוות, ולא ידעו כי גוי הוא.
אמנם בזוהר הקדוש לפרשת אחרי מות מצאנו שטעם האיסור הוא, מפני שרק אדם שנימול באות ברית קודש יכול ללמוד תורה שהיא קודש הקודשים, לכן גוי שאינו מהול אינו יכול ללמוד תורה.
האם ישנם היתרים לגוי ללמוד תורה
למעשה מצאנו בפוסקים האחרונים שכתבו להתיר לגוי ללמוד תורה שבכתב, כ”כ המהר”י אסאד בשו”ת יהודה יעלה א, ד, והנצי”ב בשו”ת משיב דבר ב, עז, הואיל ולדבריהם האיסור לגוי ללמוד תורה הוא דווקא על תורה שבעל פה.
ראוי לציין שבשו”ת שרידי אש חלק ב’ סימן נ”ה כתב, שאם הגוי לומד תורה כמו שהוא לומד כל חכמה, אין בכך איסור כלל, וכל איסור לימוד תורה לגוי הוא כאשר לומד הוא את התורה כתורה מן השמים ולא כסתם חכמה. זה לשונו שם: מכל מקום, האיסור הוא רק אם הוא קובע הלימוד בתור מצוה ונוהג בעצמו מנהג ישראל. וכן בשבת, אם קובע יום מיוחד לשביתה, כנ”ל. משא”כ אם הוא יושב בטל מתוך עצלות או לומד תורה מתוך אהבת חכמה כמו שלומדים שאר חכמות, או מתוך רצון גרידא להכיר תורתן של ישראל, אז אין שום איסור, לא על העכו”ם ולא על ישראל המלמדו, ע”כ. אמנם דבריו הם חידוש.
ולמעשה בשו”ת יביע אומר חלק ב’ יורה דעה סימן י”ז, העלה כי אסור ללמד תורה לגוי, בין תורה שבכתב בין תורה שבע”פ, ואסור לענות לו אף על שאלות ששואל בענייני הדת היהודית. אלא”כ מקשה ותמה על דת ישראל, שבכה”ג מותר להקהות את שיניו ולהשיב לו מלחמה שערה.
ללמד תורה לגוי שבא להתגייר
עוד היתר מצאנו בלימוד תורה לגוי, כאשר בא הגוי ללמוד תורה על מנת להתגייר, כן הוכיח המהרש”א מדברי הגמרא במסכת שבת דף ל”א. שבא גוי לפני הלל להתגייר בשביל שישימו אותו כהן גדול, והחל ללמוד תורה וגילה כי הזר הקרב יומת, ולכן חזר בו מרצונו להתגייר על מנת ללבוש את בגדי הכהן הגדול, וקיבל על עצמו להתגייר על מנת להיות גר צדק. אלמא מותר לגוי ללמוד תורה בשביל להתגייר.
אמנם רעק”א בפסקים מ”א, פליג על דברי המהרש”א, אמנם מאידך מדברי המאירי מוכח כדברי המהרש”א שהרי כתב המאירי בסנהדרין נ”ט. שכתב שמותר לגוי ללמוד תורה כדי ”לדעת לבוא עד תכלית שלמות תורתנו עד שאם ימצאנה שלמה יחזור ויתגייר”.
כך למעשה המנהג כיום ללמד תורה גרים קודם שהתגיירו כפי שכתב בשו”ת אגרות משה יו”ד חלק ג’ סימן צ’, ועיין עוד בשו”ת מנחת אשר לפרשת נח.
