ראה בשו”ע (יו”ד סי’ קפה סעיף ד’) דמעיקר הדין על כל ביאה של איסור צריך ארבעים תעניות, ואם אינו יכול ואין בו כח, יתן צדקה כנגד ארבעים תעניות כפי ערך הממון שיש לו, וגם האשה צריכה כפרה. וע”ע בנודע ביהודה (תניינא סימן פה) ובתשובת חתם סופר (סי’ קנה). וכל שכן אם נעשה הדבר במזיד דחמיר טפי. אולם מכיון שאז עדיין לא היית דתייה, יש לדון כשוגגת ולא כמזידה.
פדיון תענית:
והנה בהלכה ישנו מושג של “פדיון תענית” (כאשר אינו תענית ציבור, אלא תענית שאדם רוצה לקבל על עצמו לכפר על עוונותיו), והיינו שיתן כסף לצדקה, וכמו שכתב הרמ”א ז”ל בשו”ע הלכות תענית סי’ תקס”ח סע’ ב’: “יש אומרים שאם מצטער הרבה בתעניתו, יכול לפדותו בממון” עכ”ל. והניף ידו גם באו”ח סי’ של”ד סע’ כ”ו ביו”ד סי’ קפ”ה סע’ ד’. וכן העלה מרן החיד”א בספר יושב בסדר סי’ ג’, דמי שאנוס ואינו יכול להתענות פ”ד תעניות מחמת בריאותו, יפדה בממון לצדקה את הפ”ד תעניות, ויתענה רק יום אחד .
שיעור הפדיון:
והנה מצינו בפוסקים מחיר שונים לענין פדיון תעניות. הרמ”א באו”ח סי’ של”ד סע’ כ”ו כתב (והוא מדברי הרי”א ז”ל) בענין מי שצריך להתענות תעניות לכפר על חילול שבת, שאם פודה את התענית ע”י הצדקה צריך לתת “שנים עשר פשיטים” בעד כל יום (וכתב המשנ”ב שם סקפ”א דהיינו שיעור ח”י מעות – ע”ע בהמשך דברינו), וביו”ד סי’ קפ”ה סע’ ד’ כתב הרמ”א דמילתא תליא נמי ברמת המעמד של החוטא: “יפדה כל יום בממון שיתן לצדקה, כפי ערך ממון שיש לו, כי עשיר יתן יותר קצת מעני, ויש להחמיר בתשובתו”. עכ”ל [ובמג”א סי’ תקס”ח ס”ק י”ב יהיב טעמא: “ונראה לי דהעשיר יתן לפי עשרו, דהטעם ששקול צער הממון נגד צער התענית, ובעשיר דין מאה מנה כדין פרוטה לעני” עכ”ל].
ובחסד לאברהם אזולאי במעיין הד’ נהר מ”ה כתב כי הרוצה לחזור בתשובה ואינו יכול להתענות וכו’, יפדה כל תענית ב”איסר” אחד (והיינו מ’ תעניות במ’ אסרין עיי”ש), ובהמשך דבריו שם מבואר הטעם מפני שתכלית התענית הוא להחסיר ממנו דמו וחלבו כשיעור איסר, עיי”ש היטב. ובשו”ת נאמן שמואל סוף סי’ ח’ שכתב שיעור פדיון תענית עפ”י מטבע שהיה בזמנו, ושכן למד מדברי אדירי כבירי רבני גאוני עולם וכו’, עיי”ש. ומרן החיד”א בספרו יושב בסדר סי’ ג’, הבין מדברי זקנו החסד לאברהם הנ”ל והרב נאמן שמואל הנ”ל, דסגי במעט ממון, וכתב על זה דמ”מ נכון יותר לפדות בסכום הנחשב כמכובד, עיי”ש.
ובשו”ת רב פעלים ח”ג חאו”ח סי’ ל”ה כתב (לענין פדיון פ”ד תעניות) שצריך לסדר הכסף בהפרשתו לצדקה ע”פ סדר מספר השמות שצריך לתקנם, כאשר עושין בסדר פדיון החולה בק”ס פרוטות ככתוב (לענין פדיון נפש) בספר אמת ליעקב ובשאר ספרים, עיי”ש. וע”ע בספרו לשון חכמים ח”א סי’ ע’, ובשו”ת אור לציון ח”ג פרק ל’ עמ’ ר”פ כתב שיעור דומה לשיעורו של הבן איש חי הנ”ל, שכל תענית הוא מחיר לחם עם “לבּן”, אך כתב דכל זה הוא דוקא לאדם עני, כי מי שיש לו אפשרות לתת דמי פדיון כדבעי, לא סגי בזה, אלא צריך לתת מה שעולה לו כל סעודה, כלומר סעודה עם בשר וכו’. עיי”ש.
לימוד ליל שישי:
מ”ש לקחת מי שילמד לילה שלם, כן כתב רבינו האריז”ל בשער רוח הקודש וז”ל: מי שנעור כל הלילה ולא ישן כלל ועוסק בתורה כל אותה הלילה יהיה נפטר מעונש כרת אחד אם נתחייב ח”ו וכל לילה אחת פוטר כרת אחד. עכ”ל.
וכתב הרב בן איש חי בשו”ת תורה לשמה (סימן תמט) והנה על תיקון זה כל הלילות שוים הם ואין טעם פרטי בענין זה על ליל א’ וליל שישי מיהו מה שנהגו לעשות בליל א’ וליל שישי היינו כי בליל א’ עדיין הארה מנר”ן דשבת משא”כ בליל ב’ לא יש כי הארה דר”ן בלבד וליל ג’ הארה דנפש בלבד ובליל ד’ מקבל הארת תוספת הנפש משבת הבאה ובליל ה’ גם הארה דתוספת הרוח ובליל שישי הארה דתוספת הנשמה ג”כ הרי ליל א’ וליל שישי שוים ולכן אנשי משמר לא היו מתענים לא ביום א’ ולא ביום שישי ועל כן בחרו לעשות תיקון כרת בשני לילות אלו יותר מפני כי יש בהם שלימות הארות נר”ן ויועיל יותר, מיהו נהגו בליל שישי יותר כי הוא בחי’ היסוד ומסוגל לעשות כל תיקון יותר משאר זמנים.
