בשולחן ערוך (יורה דעה הלכות אבילות סימן שעד סעי’ ו’): כל מי שמתאבל עליו, מתאבל עמו אם מת לו מת. ודוקא בעודו בפניו, אבל שלא בפניו אין צריך לנהוג אבילות. ע”כ. וכתב הרמ”א, וי”א דהאידנא נוהגין להקל באבלות זה של המתאבלים עמו, דאין זה אלא משום כבוד המתאבלים, ועכשיו נהגו כולם למחול. וכן נוהגים האידנא שלא להתאבל כלל עם המתאבלים, וכל המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהים. וכן העיד על המנהג בספר שולחן גבוה (שם ס”ק יז), ובשו”ת יביע אומר ח”ד (סי’ לה ס”ק ט’).
ומכל מקום כל מה שאתה מרבה בלימוד תורה ובקיום מצוות, טובה גדולה היא לנשמת סבך ע”ה שהרי מכיון שבזכותו אתה בעולם, א”כ זכויותיך נזקפים לטובת נשמתו.
ויהי רצון שתנוחם כל המשפחה מן השמים ולא תוסיפו לדאבה עוד, אמן.
בברכה רבה
הרב מאיר פנחסי
