האם צריך לעשות פרוזבול לילדים הקטנים

שאלה:

שמעתי מכמה חברים, שצריך לעשות פרוזבול גם לילדים הקטנים והגדולים שבבית, כי יש להם כספים מחסכונות הביטוח לאומי בתוכנית חיסכון לכל ילד.

אף פעם לא שמעתי על זה. האם באמת צריך לעשות פרוזבול לקטנים שבבית?

ואיך אני יכול לעשות בשבילם, אם הם קטנים ולא מבינים כלום ולא יכולים אפילו לבקש ממני לעשות זאת עבורם.

תשובה:

שאלתך חשובה

אכן בשנה האחרונה התעוררו כמה רבנים להורות לציבור לעשות פרוזבול אף על הילדים שבבית הן הקטנים והן הגדולים. הואיל ועקב התוכנית חיסכון לכל ילד, המצב הוא שלכל ילד יש כספים בקרנות ההשקעה או בבנקים, וכסף זה נחשב כהלוואה, ולכן הורו לאב לעשות פרוזבול אף על ילדיו, על מנת שלא תשמט השביעית את הכספים הללו.

גם לדעתי צדקו דבריהם שראוי לעשות כן לכתחילה.

אמנם חשוב לדעת שבנוגע לילדים הקטנים שלא הגיעו לגיל מצוות, אין צורך מעיקר הדין לעשות פרוזבול אלא משום חומרה והידור.

היות ומעיקר הדין חובות שחייבים לקטנים שלא הגיעו לגיל מצוות אין השמיטה משמטתן.

נוסף על כך, לדעת הרבה מן הפוסקים, קטנים הסמוכים על שולחן אביהם, גם כאשר נותנים להם כסף במתנה על מנת שאין לאביהם רשות בו, האב זוכה בכסף ולא הקטן.

נוסף על כך, יש האומרים שהכסף המופקד בחשבונות אלו, אינן כלל של הקטן אלא הוא חשבון ייעודי על שם הקטן ורק כאשר יגדל הקטן יזכה בהם.

אמנם היות וכיום עשיית פרוזבול הוא דבר פשוט וקל, ראוי להחמיר בזה, שבשעת עשיית הפרוזבול יאמר האב או יכתוב שעושה את הפרוזבול גם עבור אשתו וילדיו הקטנים והגדולים.

לעניין שאלתך כיצד יכול האב לעשות פרוזבול לילדיו הקטנים בלא שהם ממנים אותו לכך.

חשוב לדעת כי למרות שאין שליחות לקטן, מכל מקום האב יכול לעשות פרוזבול לבניו ובנותיו הקטנים הסמוכים על שולחנו מדין אפוטרופוס של ילדיו.

אכן הילדים הגדולים שהגיעו למצוות, ראוי שיאמרו לאביהם לעשות את הפרוזבול עבורם כשליח שלהם או כמורשה מטעמם, כי זהו עדיף יותר מאשר יעשה זאת עבורם מדין זכיה או מדין אפוטרופוס.

בברכת שנה טובה ומבורכת

הרב דוד אוחיון

מקורות ונימוקים:

כיום כל ילד הוא מלווה – עקב תכנית “חיסכון לכל ילד”

בשנים האחרונות עקב אישור התוכנית “חיסכון לכל ילד” במסגרתה הביטוח הלאומי מפקיד לכל ילד כחמישים ₪ כל חודש, לחשבון ייעודי על שם הילד, התעוררו כמה רבנים להורות לעשות פרוזבול גם לילדים, הואיל ובעקבות הפקדת כספים אלו על שם הילד, נעשה כל ילד מלווה, כי כספים אלו הנמצאים בבנקים או בקופות החיסכון למיניהם, הלוואה היא בידם. לפיכך בכדי שהחובות הללו לא ישמטו בשביעית, ובכדי שלא יכשלו בעת משיכת הכספים בעוון לא יגוש, הורו לעשות פרוזבול.

האם חוב זה הוא כמלווה לעשר שנים שאין השמיטה משמטתו

ולמרות שכסף זה על פי כללי החוק לא ניתן למושכו קודם השמיטה אלא רק בהגיע הילד לגיל שמונה עשרה, עדיין אין הדבר דומה למלווה שלא הגיע פרעונו, שאין השמיטה משמטתו. הואיל וביד האפוטרופוס של הילד לבקש עבורו להעביר את הכסף מקופה זו לקופה אחרת, ויש צד גדול לראות בהוראת ההעברה מקופה לקופה, אפשרות תביעת פירעון ההלוואה, ולפיכך יחשבו כחובות שהגיע זמן פרעונם, שהשמיטה משמטתן.

נוסף על כך כתב בשו”ת דבר אברהם חלק א’ סוף סימן ל”ב, שכיון שנחלקו הראשונים איך להכריע בנידון מלווה לעשר שנים, וכל סברת הבית יוסף והשו”ע להקל בזה היא רק משום ששמיטת כספים בזמן הזה מדרבנן, לפיכך לכתחילה וודאי ראוי לעשות פרוזבול לחשוש לכתחילה לדעות הראשונים דס”ל שאף חוב לעשר שנים השמיטה משמטתו.

עבור הילדים הקטנים שלא הגיעו לגיל מצוות אין צורך לעשות פרוזבול מעיקר הדין אלא כחומרא

אכן חשוב לדעת שעבור הילדים הקטנים שלא הגיעו לגיל מצוות, אין צורך מעיקר הדין לעשות פרוזבול עבורם אלא הוא כחומרא לעניין לכתחילה. מהטעמים שאזכיר להלן.

חובות לקטנים האם נשמטים

הטעם הראשון לומר שמעיקר הדין אין צריך לעשות פרוזבול לקטנים הוא, הואיל וחובות הקטנים שלא הגיעו למצוות אינם משמטין מעיקר הדין, כפי שכתב להלכה בשו”ת מהרשד”ם חו”מ סימן ס”א, וכפי שכתב התומים חו”מ סימן ס”ז ס”ק כ”ה, שחוב של קטנים אינו נשמט הואיל ואינם בכלל חיוב מצוות.

אלא שכיון שלדעת המנחת חינוך במצווה תע”ז אות ב’, אף חובות שחייבים לקטנים נשמטין, הואיל והשמיטה היא אפקעתא דמלכא, לכן יש עניין להחמיר בכך, לחשוש לדעתו לכתחילה.

מתנה שנתנו לקטן על מנת שאין לאביו רשות בו האם הוא של הקטן או של האב

כמו כן, מדין התורה לא ברור כלל וכלל שכספים שניתנו במתנה לילדים הקטנים הינם של הילדים הקטנים. שהרי פסק הרמ”א בחו”מ סימן ר”ע סעיף ב’ שאם נתנו מתנה לקטן הסמוך על שלחן אביו הרי היא של אביו, בשונה מבנו הגדול הסמוך על שולחנו שאם הביאו לו מתנה הרי הוא של הבן.

אלא שכתב המחנה אפרים בהלכות זכיה ומתנה סימן ב’, לחלק בין מתנה שנתנו לקטן בסתם, לבין מתנה שנתנו לקטן על מנת שלא יהיה לאביו רשות בו, שבזה לדעת רוב הראשונים אין לאביו חלק בזה. והרי הכספים המופקדים על חשבון הילד בתכנית חיסכון לכל ילד, ניתנים על דעת שאין לאביו רשות בו, ולא יהיה ניתן לגביה על ידי האב אלא בהוראת הבן לאחר הגיע הבן לגיל שמונה עשרה.

ולמרות שהרמ”א כתב בדבריו בסימן ר”ע סעיף ב’ שאם נתן מתנה לקטן הסמוך על שולחן אביו הרי של אביו, ולא חילק הרמ”א בדבר. כבר כתב הסמ”ע לפרש דין זה שהוא משום שמסתמא נתנו את המתנה על דעת אביו. אלמא כאשר המתנה ניתנה בפירוש שלא על דעת אביו אין הדבר כן, אלא המתנה תהיה של הבן ולא של אביו.

אמנם עיין עוד בשו”ת דבר יהושע חלק ב’ סימן נ”ה שתמה על דברי הסמ”ע, ועיין עוד בדברי הגר”א חו”מ סימן רע”ח ס”ק ו’.

ונמצא הדבר נתון במחלוקת גדולה בין הפוסקים האם מתנה שנתנו לקטן על מנת שאין לאביו רשות בזה, היא של הקטן או שמא היא של אביו.

כסף שהופקד בתכנית חיסכון לכל ילד האם זוכה בו הקטן לפני המשיכה

נוסף על כך, יש מקום עקרוני לפקפק על כל הפקדה בחשבון הבנק או בקופה ייעודית על שם הילד, ולומר שאין זה מוגדר ככסף של הילד שהוא מלווה לבנק, אלא למרות שהכסף מופקד בחשבון ייעודי על שמו של הילד, עדיין אין הכסף קנוי לילד, אלא הכסף עדיין של הביטוח לאומי, ורק נותן לילד או למי מטעמו זכות לבחור באיזו קופה להפקיד את הכסף שעתיד לקבלו לאחר הגיעו לגיל שמונה עשרה.

ויש מקור לזה מדברי הגאון הרב משה שטרנבוך בספרו תשובות והנהגות חלק ו’ חושן משפט סימן רע”ז שם כתב שאין צורך לעשות פרוזבול על כספים שנכנסו לבנק טרם משיכתן, הואיל וכאשר אחרים מפקידים כסף בבנק הבנק משמש רק שליח להעביר את הכסף לבעל החשבון ובעל החשבון לא זוכה בכסף זה עד שיגיע לידו, וממילא בעל החשבון לא הלווה כסף זה מעולם לבנק.

נמצא שלדבריו, אין עניין לעשות פרוזבול על כסף זה המופקד לטובת הילד בחשבונות הבנק או בקופות למיניהם, אפילו על ילדים שהגיעו לגיל מצוות.

אכן לעניות דעתי דבריו תמוהים, ולא כתבתים אלא כצירוף לכל הנך טעמי תריצי המורים להקל שאין צורך לכתוב פרוזבול מעיקר הדין לקטן.  כי הרי בוודאי שאם הבנק יפשוט רגל לא יוכלו הקטנים לפנות בחזרה לביטוח לאומי ולבקש את כספם בטענה שהבנק שהוא השליח לא מילא את שליחותו, מוכח שמרגע שהעביר הביטוח לאומי את הכסף לחשבון הבנק או לקופה המיועדת, מבחינתו העביר את הכסף לידי המוטב ולא רק מינה שליח מטעמו להעביר את הכסף לקטן, אלא הכסף הוא של הילד, והילד נתן את הכסף כהלוואה לאותם הקופות או לאותו הבנק.

נוסף לכך, ניתן לצרף צירופים נוספים כללים, כגון ששמיטה בזמן הזה הינה דרבנן, ולדעת הרבה מן הראשונים איננה נוהגת כלל בכל מקום בו ישנו הסכם אחר שבמסגרתו נקבע שבזמן הפירעון שנקבע לאחר השמיטה יפרע החוב, היות ודומה הדבר למי שהתנה על מנת שלא תשמטני בשביעית, כפי שכתב הרא”ש בתשובה בכלל ס”ד וביתר ביאור בכלל ע”ז סימן ב’ שם כתב שלא מוחה במנהג המדינה שאינם עושים פרוזבול, מטעם זה. ועיין עוד בדרכ”מ חו”מ סימן ס”ז ס”ק א’.

ראוי לעשות פרוזבול לילדים הקטנים לכתחילה ולגדולים אף מעיקר הדין

למרות האמור, היות וכפי שכתבנו, עשיית פרוזבול קלה היא למאוד, בוודאי שראוי להחמיר ולעשות פרוזבול לכתחילה אף לבנו הקטן, לחשוש לכך שהכסף המופקד בחשבון על שם הילד, הרי הוא חוב ממון לילד, ולחשוש לכך שאין המלווה כמלווה שנקבע זמן פרעונו לאחר השמיטה, ולחשוש לכך שהכסף שניתן במתנה על מנת שאין לאב רשות בו, הרי הוא של הבן ולא של האב.

לכן יוסיף האב בעת עשיית הפרוזבול, שמוסר הוא לבית הדין גם את חובות ילדיו שהוא האפוטרופוס שלהם, כפי שמבואר בשו”ת הרא”ש כלל פ”ז סימן א’ שהאב הוא אפוטרופוס על נכסי בנו הקטן, וכוחו אלים וחזק יותר אף מכוח בית הדין שהם אביהם של יתומים. כפי שמשמע מדברי המשנה בגיטין נ”ב.

אכן עבור עשיית פרוזבול לבנו הגדול שהגיע למצוות, ראוי בהחלט שישאל האב את בנו אם מעוניין הוא שיעשה עבורו את הפרוזבול, שעל ידי כך ימנה הבן את אביו שליח או יעשהו כמורשה לכתוב עבורו פרוזבול, שהוא עדיף בהחלט מאשר לכתוב לבן פרוזבול רק מדין ‘זכין לאדם’.