האם אפשר להקל בהמתנת פחות משש שעות בין בשר או עוף לחלב

מקורות ונימוקים:

דין המתנת שש שעות בין בשר לחלב

בגמרא בחולין ק”ה. איתא, אמר מר עוקבא, אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא, ע”כ.

אולם נחלקו הראשונים מהו שיעור זה דמר עוקבא. דעת התוס’ הרא”ש והראבי”ה דבעי שלא יאכל הבשר והגבינה באותה סעודה אלא יברך ברכהמ”ז ויסלק השולחן ויקנח וידיח פיו דלא פלוג רבנן וא”צ להמתין שיעור זמן שבין סעודה לסעודה.

אולם דעת הרמב”ם הרי”ף הרא”ש והרשב”א דבעי להמתין ו’ שעות דהוא שיעור זמן דמסעודת הבוקר לסעודת הערב.

לעניין הלכה פסק השו”ע כרי”ף הרמב”ם הרא”ש והרשב”א דבעי המתנת ו’ שעות. וברמ”א הביא דעת התוס’ והראבי”ה דסגי בסילוק סעודה וברכהמ”ז אולם כתב דראוי לעשות כהרמב”ם, אך כ’ דהמנהג הפשוט במדינות אלו הוא להקפיד על סילוק סעודה ועל המתנת שעה אחת בנוסף, והיינו דנהגו כדעת התוס’ והראבי”ה, אלא שכתב להחמיר גם להמתין שעה על פי דברי הזוהר הקדוש שהביא הבית יוסף.

עולה בידינו כי לדעת הספרדים אין להקל בפחות מהמתנת שש שעות בין בשר לחלב, כפי שפסק מרן השולחן ערוך יו”ד סי’ פ”ט סעיף א’), וכן כתב מרן החיד”א וכ”כ מרן החיד”א, שבגלילותינו המנהג פשוט לכל אדם להמתין שש שעות.

אף בקרב האשכנזים, מנהג רוב בני אשכנז, למעט קהילות מסוימות, להמתין שש שעות בין בשר לחלב. וכבר כתב המהרש”ל שאף למנהג האשכנזים, כל מי שיש בו ריח תורה ראוי לו להחמיר להמתין שש שעות. ובספר ערוך השולחן כבר כתב שכיום אף מנהג רוב האשכנזים להחמיר בזה, וחלילה לשנות.

האם ניתן להמתין פחות משש שעות בין בשר לחלב

לעניין השאלה האם ניתן להמתין פחות משש שעות בין בשר לחלב, הנני רואה בזה מקום להעתיק את תשובתו של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ”ל שנשאל בעניין זה, הובא בשו”ת מאמר מרדכי כרך ב יורה דעה סימן ד’, והשיב בזה”ל:

ראה ראיתי מכתבך מיום כ”ח תמוז השתא ובו שאלותיך בענין סדרי הישיבה בארוחות.

נכון הוא שהמצב הנוכחי הוא קשה ובפרט עם שעון קיץ. כיון שאוכלים ארוחת צהרים בשרית בשעה 30: 1 וארוחת ערב צריכה להיות לפי החשבון שחושבים שש שעות מגמר ארוחת צהרים (עיין כף החיים סי’ פ”ט אות ט’), היינו, בערך בשעה 2 בצהרים. ולפי”ז אפשר להתחיל לאכול רק בשעה 8 בערב וזה מפריע ומבלבל את סדרי הלימוד.

כידוע, דין זה של המתנת שש שעות נפסק להלכה בשו”ע (יו”ד סי’ פ”ט סעי’ א’) בצורה פשוטה. ועיין לאחרונים שדנו כיצד מחשבים שש שעות אלו אם הם זמניות וכו’.

אנו נוהגים כדברי החיד”א (שיו”ב שם אות ד’) שיש להמתין שש שעות ממש ולא זמניות, ולא מחמירים בקיץ ולא מקילים בחורף. ועיין לכה”ח (שם אות ה’). וידוע מה שכתבו האחרונים “חלילה לשנות ובזה נאמר פורץ גדר וכו'”. עיין לכה”ח (שם אות כ’), ועיין לב”י שם, ובאו”ח (סי’ קע”ג) שהביא משם הזוהר הקדוש פרשת משפטים (דף קכ”ה) מה שמחמיר בזה.

ועיין לכה”ח (שם ס”ק י’) שהביא דברי האר”י הקדוש בזה.

ולפי הפשט כבר מילתנו אמורה. ולפיכך אין שום מקום להקל אפי’ לבעלי בתים וכ”ש לבני תורה. ובפרט בישיבה שבה מגדלים תלמידי חכמים שיחנכו את הדורות הבאים כמיועד בישיבתכם הקדושה, ואחד מדרכי החינוך הוא להקפיד על דבר שיעשה לפי ההלכה ולא לחפש קולות.

ואם סדרי הישיבה והלימוד משתבשים בגלל זה, כך היא דרכה של תורה, שעם כל השיבושים והעכובים ממשיכים ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.

יה”ר שתראו ברכה בכל מעשי ידיכם, ברוחניות ובגשמיות, אכי”ר.

מרדכי אליהו ראשון לציון הרב הראשי לישראל

אמנם מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצ”ל דעת אחרת עמו, וכתב בזה בשו”ת יביע אומר חלק א יו”ד סימן ד’, וכן בקובץ אור תורה שנה י”ד חוברת ט’ עמוד תס”ט.

שיש להקל בזה בשעת הצורך להמתין חמש שעות ומחצה, ואין צורך להקפיד על שש שעות מלאות, בפרט לאחר אכילת עוף.

זה לשונו שם שו”ת יביע אומר חלק א’ יורה דעה סימן ד’:

ולולא דמסתפינא הוה אמינא שאם חסר משש שעות פחות מחצי שעה מותר אף לגדולים, שהרי כתב הרמב”ם כמו שש שעות. וכן הוא בספר ארחות חיים חלק ב’ עמוד של”ה. ובכל בו סי’ ק”ו. ובזמנים הראשונים לא היה מורה שעות מצוי, ובודאי שהיו מקילים באומדנא. וידוע דכל תוך חצי שעה חשיב סמוך, וכמ”ש רשב”ם פסחים (קז:), אבל יותר מזה חשיב כמופלג, ולכן ה”נ יש להקל בתוך חצי שעה הסמוכה לשש שעות. ובנ”ד לא שייך לומר כמ”ש בכתובות (קד) כל שיעורי חכמים כן הוא, שהרי לא נזכר בגמ’ אלא מסעודתא לסעודתא, ועכ”פ בבשר עוף יש להקל בזה, וביחוד כשיש צורך קצת, ויש מקום להתלות בזה בדברי המאירי הנ”ל.

והן אמת כי הגנת ורדים בגן המלך (אות קנ”ד) כתב, דבעינן שש שעות בדיוק, כמו ארבעים סאה במקוה טהרה, שאם חסר קורטוב אינו טובל וכו’. וכ”כ הפרח שושן (כלל א סי’ א). ע”ש. אך אין דבריהם מוכרחים. והמאירי בס’ מגן אבות (סי’ ט עמוד מז) כתב: חמש שעות או שש שעות. וע’ בשו”ת משה האיש (חיו”ד סי’ יד וט”ו). ע”ש.

ומיהו למעשה יש להחמיר בזה. וכמ”ש רבינו ירוחם אות כח דבעינן שישהה לכל הפחות שש שעות. ע”ש. ומיהו המיקל בזה בשעת הדחק יש לו על מה שיסמוך.

ועיין עוד בשו”ת יביע אומר חלק ג – יורה דעה סימן ג’, שם כתב עוד לחזק את דבריו הנ”ל שניתן להקל בעת הצורך אף לגדולים, להמתין חמש שעות ומחצה. וכתב לבאר כי לחילופין ניתן לחשב את השש שעות מתחילת הסעודה הראשונה שאכל בה בשר. וכתב שזהו הביאור מדוע כתב הרמב”ם כמו שש שעות, כי הוא מחשיב את הסעודה הראשונה בתוך זמן ההמתנה, לכן מסוף הסעודה הראשונה יוצא קצת פחות משש שעות.

וראיתי שכן כתב גם הרב יצחק יעקב פוקס בספר הכשרות עמוד רע”ג הערה ע”ו, בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל שעיקר הדין הוא להמתין חמש שעות ומחצה, רק שנהגו להחמיר שש שעות שלמות.

על כן בעת הצורך בפרט לאחר אכילת עוף יש להקל בהמתנת חמש שעות ורוב שעה שישית, אף לגדולים מעל גיל מצוות.