מקורות ונימוקים:
בגמרא בב”ב דף מ”א. איתא, רב ענן שקל בידקא בארעיה אזל הדר גודא בארעיה דחבריה אתא לקמיה דרב נחמן א”ל זיל הדר, והא אחזיקי לי, אמר ליה כמאן כר’ יהודה ור’ ישמעאל דאמרי כל בפניו לאלתר הוי חזקה, לית הלכתא כוותייהו. א”ל והא אחיל דאתא וסייע בגודא בהדאי, אמר ליה מחילה בטעות היא. את גופך אי הוה ידעת לא עבדת, כי היכי דאת לא הוה ידעת הוא נמי לא הוה ידע, ע”כ.
מדברי הגמרא מבואר כי חלוקת שותפות בטעות לא הוי חלוקה, ולא שייך לומר מחילה, כי מחילה בטעות לא הוי מחילה, לכן גם אם סייעו השותף השני בחלוקה, אין כאן מחילה, והחלוקה בטלה.
כן פסק גם השולחן ערוך להלכה, חו”מ סימן קמ”ב סעיף ב’ בזה”ל: נפל הכותל שבין ראובן ושמעון, ובנה ראובן הכותל והכניסו לגבול שמעון שטעה שלא היה מכיר מקום הראשון של הכותל, אף על פי שסייעו שמעון בבניין לא הוי חזקה להחזיק במה שלקח מגבול שמעון, כיון שהיה הסיוע בטעות.
לפיכך גם בנידון השאלה, החלוקה בטלה, ויש צורך לחשב מחדש את מלוא השטחים ולחלק גם את החלק הנוסף שטעו בנוגע לחלוקתו.
בנוגע לשאלת החיוב בהשבת שכר הדירה שקיבל שמעון על חלקו של ראובן, מן הדין חייב שמעון לשלם לראובן, הואיל וחלק הקרקע של ראובן קיימא לאגרא, ובשו”ע חו”מ סימן שע”א סעיף ב’ מבואר כי גזלן שנטל קרקע והשתמש בה ואכל פירותיה עליו לשלם הפירות לנגזל, ועיין שם בש”ך ס”ק ה’.
אולם יש לבדוק האם לא הייתה מחילה ביניהם על דמי השכירות למפרע, כי מתיאור הסיכום שהיה ביניהם, יש מקום להסתפק שמא מחל ראובן לשמעון על דמי השכירות שגבה, וכל תביעתו הסתכמה בחלוקה מחדש של החדר החדש בהזדמנות הקרובה.
כמובן במידה שאכן יתברר שמחל ראובן על המגיע לו, לא יוכל לתבוע את דמי השכירות למפרע, אך מכאן ולהבא וודאי שיוכל לתבוע.
לעניין טענתו של שמעון שעל ראובן לשאת בכל הוצאות חלוקת החדר מחדש, אין הדבר כן, הואיל ועל שני הצדדים יחד לחלוק את השותפות ביניהם בצורה הוגנת וראויה, ואם טעו בחלוקה הטעות של שניהם, ועל שניהם מוטל לחלוק מחדש בצורה הנכונה, וחיוב זה הוא מחיובי השותפות שביניהם.
אמנם לא ניתן לחייב את שמעון לשאת בנזקים עקיפים, כגון בהתאמת שאר הריצוף שבחדר של ראובן לריצוף החלק שיקבל, או בהחלפת כל מערכת החשמל בחדר וכדו’. הואיל והוצאות עקיפות אלו, נגרמו מדיני מזיק, ואין זה נזקים ישירים, אלא בגרמא, וקיימ”ל כי גרמא בשוגג פטור, כפי שכתב הש”ך חו”מ סימן שפ”ו.
