מקורות ונימוקים:
אסור להאכיל חמץ גמור לבעלי החיים בפסח, מכיון שנהנה מהמחמץ והחמץ אסור בהנאה, אולם תערובת חמץ שנפגמה ונפסלה ממאכל אדם, אף שראויה לכלב או לשאר בעלי חיים, מותר להאכילה לבעלי החיים, וכמבואר במג”א (סי’ תמב סק”ז), ובמשנה ברורה (ס”ק כב, ומג).
ועל כן בנידון שאלתך, אם לא ניתן להאכיל את הסוסים אף בתערובת חמץ, האם מותר למכור אותם לגוי לשבוע זה בכדי שיאכילם הגוי חמץ גמור, והנה במכירה מפורש בפוסקים (סימן תמח סעיף ז’) דמותר, על ידי אחד מהקניינים, היינו במעות ובמשיכה, ודי בפרוטה ואין צריך לשלם את כל מכירה (וכמבואר בשו”ע יו”ד סי’ שכ). וכן כתב החתם סופר (סי’ קיג), והשדי חמד (מערכת חמץ ומצה סי’ ט’ אות ג’) בשם פוסקים רבים, וכן כתב המשנה ברורה (שם ס”ק לג) שנהגו למכור לגוי את הבהמות קודם הפסח כשאי אפשר באופן אחר ולא יהיה לו שום עסק עמהם בפסח ולא יאמר לגוי במפורש לנכרי שיאכילם חמץ.
וכל זה לא דמי למ”ש השו”ע (סי’ תנ סעי’ ז’) גבי להשכיר כלי לגוי משום דנהנה, גם אם נימא דהתם אסור קודם הפסח וכמבואר בגר”ז הנז’ בביה”ל (שם). דהתם איירי בהשכרה והכא במכר. אי נמי, גם במכר לא התירו אלא באי אפשר בענין אחר וכנז’ במ”ב, וגם התם שרי כשאי אפשר בענין אחר וכמבואר (שם סעי’ ד’), ובבהי”ל (סעי’ ז’) בשם הפרי חדש.
