מקורות ונימוקים:
האם לשמחת יום טוב צריך לשתות דווקא יין
בגמרא בסנהדרין דף ע’. איתא, ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין. ותנא אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו… ויין מגיתו עד כמה? – כל זמן שהוא תוסס. וכמה תסיסתו – שלשה ימים. הכא מאי? – התם משום שמחה הוא וכו’. מבואר בדברי הגמרא, שבמקום שהאיסור הוא מצד שמחה אין האיסור אלא ביין המשכר שיש שמחה ולא ביין מגיתו או במיץ ענבים.
משום כך, גם בנוגע לשמחת יום טוב, אין דומה מיץ ענבים ליין, כיון שהעניין בשתיית יין הוא משום שמחה, כמבואר בגמ’ פסחים קט. תניא, ר’ יהודה בן בתירא אומר, בזמן שביהמ”ק קיים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת, עכשיו שאין ביהמ”ק קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש. וכפי שפסק בשו”ע סימן תקכ”ט סעיף א’ שחייב לקבוע סעודה על היין, וכתב הפרי חדש סימן תפ”ג שרק ביין יוצאים ידי חובה ולא במיץ ענבים. וכן הביא בפסקי תשובות סימן תקכ”ט ס”ק ט’ שאין שום ענין בשתית מיץ ענבים לצאת י”ח שמחת יו”ט.
אמנם מאידך, כיון שהענין הוא משום שמחת יו”ט, מי שאינו משמח אותו שתיית היין אינו חייב לצער עצמו בשתיית יין אלא ישמח עצמו בדברים אחרים המשמחים אותו, כפי שמבואר בדברי השו”ע שם סעיף ב’ שהנשים והילדים שאינם שמחים ביין, משמחן בבגדים ותכשיטין והילדים בקליות ואגוזים.
[אכן יעויין בדרכי תשובה יו”ד סימן פט’ ס”ק יט’ שדן אם יוצא י”ח באכילת מאכלי חלב ביו”ט למי ששמח בזה יותר, והביא שיש מחמירים בכך לאכול דווקא בשר. אמנם יתכן שאין הדבר כן אלא משום שרוב העולם שמח באכילת בשר, לפיכך אף אדם האוהב יותר מאכלי חלב בטלה דעתו, כמו ששכר מדינה נקבע לפי הנהוג באותו מקום ולא לפי אדם יחיד. אולם בזמננו שרבים וטובים אינם שמחים ונהנים בשתיה חריפה של יין, קשה לומר שאדם שאינו שמח ביין בטלה דעתו, לפיכך נראה יותר שאדם שאינו שמח בשתיית יין, ישמח עצמו בדברים אחרים].
חשוב לציין כי למרות שמבואר בדברי הגמרא שבערב תשעה באב מותר לשתות מיץ ענבים, הואיל ואינו משמח כמו יין. למעשה המנהג שלא לשתות אפי’ יין מגיתו, מראש חודש אב עד תשעה באב, משום מנהג, כמבואר בשו”ע או”ח סימן תקנ”א סעיף י’ ובמשנ”ב שם ס”ק סו’ ובסימן תקנ”ב סעיף ב’ ומשנ”ב שם ס”ק ז’.
שתיית ד’ כוסות ביין דווקא או גם במיץ ענבים
בנוגע למצוות שתיית ד’ כוסות בליל הסדר, בגמרא בנדרים מט: איתא, ר’ יהודה בר אילעי היה שותה ד’ כוסות בליל הסדר ותופס ראשו מפסח ועד עצרת וכן בירושלמי פרק י’ הלכה א’ רבי יונה שתה ד’ כוסות וחזיק רישיה עד עצרתא. מכח דברים אלו פסק הרשב”א והביאו הב”י להלכה בסימן תע”ב בזה”ל מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו או שונאו מהו שיעשה כל הסדר על פת, תשובה מסתברא שכל מי שיש לו יין צריך לדחוק עצמו ולעשות כרבי יהודה בר אילעי עכ”ל. וכן פסק בשו”ע שם סעיף י’.
הקורא דברים הללו נראה לעיניו שכיון הרשב”א למה שמצוי היום אצל רב אנשים ששונאים היין, שאעפ”כ צריך כל אחד לדחוק עצמו כר’ יהודה בר אילעי. אמנם המעיין היטב יראה שלא דיבר הרשב”א אלא כשרוצה להמנע משתיית ד’ כוסות בכלל, ומעוניין לעשות את כל הד’ כוסות על מצה בלבד, בדומה לקידוש שמי שאין לו יין בדיעבד יכול לקדש על הפת. אולם לא דיבר הרשב”א על מי שיש לו יין מבושל או מיץ ענבים או כל יין אחר שכשר לקידוש, ובזה אפשר שגם הרשב”א יסכים שאין לו להתאמץ ולשתות יין דווקא.
כך גם ניתן להוכיח מדברי השו”ע בסעיפים י”א – י”ב סמוך ונראה למה שכתב בסעיף י’ לדחוק עצמו לשתות ד’ כוסות, שכתב בזה”ל: מצוה לחזר אחר יין אדום ויוצאים י”ח ביין מבושל וקונדיטון. מבואר שאין חיוב לדחוק עצמו לשתיית יין דווקא, ורק על מנת שלא לקדש על הפת יש לדחוק עצמו. אולם יוצאים ידי חובה לכתחילה ביין מבושל. כמו כן ניתן להבחין כי השו”ע כתב שישנה מצווה ביין אדום ולא לבן, אולם לא כתב מצווה על יין חי ולא מבושל, משמע שאף לכתחילה ניתן לקיים מצוות ד’ כוסות ביין מבושל. והיינו טעמא, משום ששתיית ד’ כוסות איננה משום דין שמחה.
אמנם עלינו לדון, האם מתקיים דרך חירות בשתיית ד’ כוסות במיץ ענבים ולא ביין, שמא דרך חירות איננה אלא בשתיית יין המשכר.
הנה בגמ’ פסחים קח: אמר רבא שתאן חי, ידי יין יצא ידי חירות לא יצא. וביאר הב”י או”ח סימן תע”ב סעיף ט’ שכוונת רבא לומר שלא קיים מצוה מן המובחר ומיהו אינו צריך לחזור ולשתות ד’ כוסות עכ”ל.
מכאן יש ללמוד שני דברים א. שדין חירות הוא דווקא ביין חי ולא ביין מבושל ולכאורה הוא הדין במיץ ענבים ב. שאף שלעיקר הדין ד’ כוסות שווה בדיניו לדין בקידוש, בליל הסדר ישנה מעלה ועדיפות נוספת לשתות דווקא יין למצווה מן המובחר משום דרך חירות.
ויש להוסיף על זה מה שמבואר גם בהלכות קידוש סימן רע”ב סעיף ח’ מקדשין על יין מבושל ויש אומרים שאין מקדשין עליהן. הגה והמנהג לקדש עליו אפי’ שי לו יין אחר אלא שאינו טוב כמו המבושל. וביאר המשנ”ב שם ס”ק כ”ג שאם שניהם שוים יש לחוש לדעת המחמירים שלא לקדש עליו. ועיין בכה”ח שם ס”ק מד’ שאם אפשר יש להדר אחר יין כדי לצאת ידי כל הפוסקים וכן כתב באול”צ חלק ב’ מקורות אות יח’ שלכתחילה יש לחוש לשיטת היש אומרים בשו”ע ויש עוד אריכות בפוסקים לגבי יין מפוסטר אם דינו כמבושל.
להלכה כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל בחזון עובדיה פסח שמי שקשה לו לשתות יין בליל הסדר, רשאי לשתות “מיץ ענבים”, ויוצא בו ידי חובת שתיית ארבע כוסות. והמחמיר לקחת יין דוקא, או לערב יין עם מיץ ענבים, תבוא עליו ברכה. כך גם פסק באור לציון חלק ג’ פרק טו’ ובמקורות ס”ק ד’ שלכתחילה יש לקחת דווקא יין כמבואר בהלכות קידוש סימן תעב’ שהרי לדעת הרמב”ם אין מקדשין על יין מבושל והוסיף עוד שלגבי ליל הסדר יש עניין נוסף משום דרך חירות. אבל מי שקשה לו יכול לקחת מיץ ענבים וישתדל לשתות לפחות כוס אחת של יין.
אמנם מי שקשה לו וסובל מהיין כתב מרן הגר”ע יוסף בשו”ת חזון עובדיה חלק ב’ עמוד קכה’ – קנה’ דאדרבה אם יקח יין והוא סובל מזה אין זה דרך חירות ויצא שכרו בהפסדו.
לכן בנידון השאלה שלפנינו, כיום שהרבה אנשים קשה עליהם שתיית היין, והרבה אנשים ששותים ד’ כוסות של יין, מאבדים את צלילות דעתם, ומפסידים את עיקר מצוות ליל הסדר שהוא והגדת לבנך, אם יהדרו בשתיית יין, יצא שכרם בהפסדם, לפיכך למעשה יש להם להעדיף שתיית מיץ ענבים על פני היין. אכן הטוב ביותר לכל הדעות הוא לערב קצת יין באופן שיהא מורגש טעם היין ובכך יקיים גם דרך חירות.
לגבי השיעור כמה יין צריך לערב, מבואר בפוסקים שאם שליש או אפי’ רבע יין הוא ודאי טוב דהלא כך מבואר בגמ’ ונפסק בשו”ע סימן רע”ב שהמזיגה היא על חד שלש מים, יתר על כן כתבו הפוסקים שאם הוא מערב מיץ ענבים ולא מים אזי אפי’ במעט יין מקיים דרך חירות.
