נימוקים וביאורים

בנד”ד הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, דהא אינו צריך לגזיזת העור כלל, ואפי’ להריב”ש (סי’ שצד) הסובר דבגזיזה חייב אפילו כשאינו צריך לגוף השיער וכפי שציינת יפה בתשובתך, התם היינו טעמא משום שבמשכן לא היו צריכים את הגזיזה אלא לצורך ייפוי העור, והעור מתייפה על ידי הסרת השערות לפיכך חשיב משלצ”ג. אבל אם תלישת השער אינה לצורך תיקון העור, כגון, שמסיר את העור לצורך שחיטה, אף להריב”ש חשיב מלאכה שאינה צריכה לגופה, וכמ”ש להדיא הביה”ל (סי’ שמ ד”ה וחייב).

וגם כאן כל הואיל וכל מטרתו וכוונתו היא להסיר מעליו את צער הגירוד ואין כל תיקון לעור בתלישת קילופי העור הללו, ואדרבה הוי מקלקל בעור, א”כ לכל הדעות הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה בדרבנן, ובמקום צער גירוד הטורד ממנוחתו, יש להקל. וכשם שהתירו לצוד פרעוש הנמצא ע”ג בשרו ועוקצו וכמבואר בשו”ע (סי’ שטז סעיף ט’), והטעם מבואר במ”ב (שם ס”ק לז) משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה באיסור דרבנן (דאין במינו ניצוד). וכן מבואר בשו”ע (סימן של סעיף ח’), ובביה”ל (סי’ שכח ד”ה כדי), ובמ”ב (סי’ שכח ס”ק צו). ומיניה נמי לנד”ד.

מה גם דהוי הסרה ביד, דחשיב שינוי וכמבואר בשו”ע (סי’ שכח סעי’ לא) גבי ציצין שפירשו רובן, דשרי להסירן בידו, וביאר במ”ב (ס”ק לא) דבמקום צער לא גזרו כהאי גוונא שהוא ביד דהוי שינוי. וא”כ הוי פס”ר בתרי דרבנן שיש להקל וכמ”ש השער הציון (סי’ שטז ס”ק יח). ועוד יש לצרף מ”ש כת”ר גבי קילופי עור יבש, אבל גם בלא”ה יש להתיר לענ”ד.

וע”ע במ”ש מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל בספרו הליכות עולם ח”ד (הל’ צידה), אלא שסיים, שטוב להיזהר בזה. אולם שם לא צירף מרן ז”ל את הענין של צער, וכבר נתבאר דבמקום צער, יש להתיר לכתחילה וכמ”ש בשו”ע גבי פרעוש.

וע”ע בהליכות עולם (ש”ש פרשת כי תשא אות יד) מה שהעיר ע”ד הבא”ח, וקחנו לכאן.