שאלה:
שלום וברכה
כתוב “אבותינו חטאו ואינם, ואנחנו עונותיהם סבלנו”
כתוב גם “כי בחטאינו ובעוונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה לכל סביבותינו”
למה רק על העוונות של האבות, כלומר הזדונות, כתוב שהם נזקפים לבנים, ואילו החטאים שהם בשוגג כתובים על הבנים.
תשובה:
שאלתך חשובה ונכונה
אכן עוונות האבות המתייחסים לבנים הינם דווקא עוונות שבמזיד ולא חטאים שהם שגגות.
הסיבה לכך היא, שהקב”ה ברחמיו איננו זוקף את החטאים שעשו האבות בשוגג על הבנים, ואינו זוקף על הבנים אלא את הזדונות של האבות.
לכן כתוב אבותינו חטאו ואינם, כלומר חטאיהם אינם כי הם לא נזקפים לחובת הבנים, אולם ואנחנו את עוונותיהם סבלנו, כלומר כי הזדונות נזקפים לחובת הבנים.
ולכן גם כתוב כי בחטאינו ועוונות אבותינו וכו’, כי רק את החטאים שלנו זוקף ה’ לחובותינו, אולם בנוגע לאבותינו הקב”ה לא זוקף את חטאיהם שבשגגה אלא רק את עוונותיהם שבמזיד.
מקורות ונימוקים:
בספר שער בת רבים לפרשת שלח התייחס לשאלת הגמרא בברכות דף ז’. ששאלה כיצד מצד אחד כתוב פוקד אבות על בנים ומצד שנים כתוב לא יומתו בנים בעוון אבות.
והביא שהאר”י הקדוש תירץ לקושי’ זו, שיש חילוק בין חטא לעון, כי חטא בשוגג אין בו כח להיפקד על הבנים רק איש בחטאו יומת לא בחטא אביו, אך עוון מזיד הוא וכוחו גדול להפקד על הבנים גם כן.
ועל פי זה ביאר את הפסוק באיכה פרק ה’ “אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עוונותיהם סבלנו”, דהיינו שאת הזדונות אנחנו סבלנו, אבל לא את השגגות. וזהו גם שמבואר בדניאל פרק ט’ “כי בחטאינו ובעוונות אבותינו ירושלם ועמך לחרפה”.
כעין זה כתב גם הגאון הרב יונתן אייבשיץ בספר יערות דבש חלק א’ דרוש י’ בשם האריז”ל, להתייחס לדברי הגמרא במכות כ”ד. שיחזקאל כביכול ביטל את מה שאמר משה רבינו פוקד עוון אבות על בנים, ואמר יחזקאל הנפש החוטאת היא תמות.
וכתב בספר יערות דבש, שלא בא יחזקאל לחלוק על משה רבינו ע”ה, אלא משה רבינו דיבר על עונות שהם הזדונות, בהם פוקד עון האבות על הבנים, משא”כ יחזקאל לבאר בא, שבשגגות דהיינו חטא, הנפש החוטאת היא תמות. ועל פי זה ביאר את הפסוק במגילת איכה פרק ה’ פסוק ז’ “אבותינו חטאו ואינם” שבחטא שבשגגה, חטאיהם אינם, ואין הבנים סובלים עבורם, אולם “ואנחנו עונותיהם סבלנו”, כלומר שאת העונות שהם הזדונות הקב”ה פוקד על הבנים.
לאור האמור מבואר כי אכן צדק השואל בשאלתו, והקב”ה איננו מייחס את החטאים של האבות שנעשו בשגגה לבנים, לכן כתוב שהבנים סובלים בגין החטאים שלהם עצמם, ואילו בגין האבות אינם סובלים אלא את עוונות האבות.
