מקורות ונימוקים

הנה הכלל בזה הוא, שכל שהנטילה מחויבת ע”פ הדין, עולה לו גם לסעודה, ושאינה מחויבת כנטילה של דבר שטיבולו במשקה, אינה עולה לסעודה וכמ”ש השו”ע (סי’ קנח ס”ז), ואין צריך לומר אם נטל ידיו שלא לאכול ונמלך לאכול. והרמ”א שם הביא שיש חולקים דס”ל דבכל גוונא עלתה לו הנטילה אפילו נטל לשם חולין.

וא”כ יש להקדים האם נטילת ידיים לתפלה היא נטילה המחויבת, והמעיין בפוסקים יחזה שחובה גמורה היא מן הדין, וכמ”ש הרא”ש (פ”ט דברכות סימן כג), דה”ה לתפילת מנחה וערבית תיקנו נטילה בברכה כשם שתיקנו בשחרית. והוב”ד בב”י (סי’ ד’ וסי’ ז’). והן אמנם דבמ”ש לברך על נטילה זו, לא קיימ”ל הכי ומשום סב”ל וכמ”ש הב”י (סי’ צז וסי’ רלג), מ”מ לענין עצם הנטילה, קיימ”ל כוותייה.

וכן מוכח מדברי הרמב”ם שנטילה זו היא חובה גמורה, וחמיר טפי מהרא”ש, דלפי”ד הר”מ בעינן נמי כלי ולא מהני לקנח במידי דמנקי. שהרי כתב (פ”ו מהל’ ברכות הלכה ב’): כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לק”ש בין לתפלה, מברך על נט”י. הרי שהשווה בין נט”י של סעודה לנט”י לתפלה. ועוד, שבהלכה ו’ כתב להדיא, דכל הנוטל ידיו צריך להיזהר במים עצמן שלא יהיו פסולין לנט”י, ובשיעור שיהיה בהן רביעית, ובכלי שיהיו המים שנוטלים בהם בכלי ובנותן שיהיו המים בהם מכל הנותן. עכ”ל. וממה שכתב, ‘כל הנוטל’, משמע דקאי נמי על כל הנטילות החייבות. וכן כתב בנו רבי אברהם בספר המספיק לעובדי ה’ (הוצאת בר – אילן תשמ”ט עמ’ 68-69) ‘דלתפלה בעינן נטילה שיהיה ניצוק על הידים מכלי המכיל רביעית’. והוסיף וכתב בזה”ל: ולא לתפלת שחרית בלבד, אלא בכל תפלה, משום שתפילות כנגד תמידין תקנום והואיל והתפלה ממלאת מקום הקרבן והתורה אמרה, ועשית כיור נחשת וכו’, חובה להנהיג בכל תפלה רחיצה, עכ”ל. ושם (עמ’ 221) אחר שביאר דיני בהמ”ז והמוציא כתב, וז”ל: ומחויבים בנט”י בתחילה “כפי שמחוייבים לק”ש ותפלה”. עכ”ל. וכן מצאתי שהבין בדברי הרמב”ם רבי אלעזר אזכרי בעל ספר ‘חרדים’ (מצוות עשה מדברי קבלה ומדברי סופרים פרק ה’) שכתב: נטילת ידים לתפלה, דעת הרמב”ם דאע”פ דידיו נקיות ולא נכנס לבית הכסא בין שחרית בין מנחה בין ערבית צריך ליטול ידיו ברביעית כדרך שנוטל לאכילה. ומיניה נמי לנטילה בכלי. וכן דייק בדברי הר”מ הללו בס’ כתר המלך (פרק ד’ מהל’ תפלה הלכה ג’), וכ”כ בס’ ערוך השולחן (סי’ ד’ סעי’ ב’), וכן העלה בשו”ת אול”צ ח”ב (פמ”ה או’ כד). וכן נקט החיי אדם (כלל ז’ סעיף ד’) דלכתחילה יש ליטול ידיו בכלי קודם כל תפלה. ונראה דמקורו טהור בר”מ הנז’. וע”ע בביה”ל (סי’ ד’ סד”ה לקמן). וכן ראיתי שהובא בספר מעשה רב להגר”א (הל’ ברכות השחר סעיף ג’) שיש להקפיד לכתחילה ליטול ידיו לתפלות בכלי כמו לאכילה. והארכתי בזה בספרי שו”ת תורת מאיר ח”א (חאו”ח סי’ א).

לפי”ז בנד”ד אם נטל ידיו לתפלה ולא הסיח דעתו והיה בדעתו לאכול לחם, מכיון שיש בזה מחלוקת הפוסקים יטול בלא ברכה, אולם הסיח דעתו, או שנגע במקומות המטונפים, יחזור ויטול ידיו בברכה, וע”ע בב”י (סימן תעה) בשם המרדכי, ובמ”ש מורנו בספרו חזון עובדיה – פסח (עמ’ סב – רחצה).