שאלה: אדם המתקשה בקיום מצוות ציצית ובפרט בימי הקיץ החמים, האם ניתן להקל לו ללבוש גופיה מצויצת בציצית (הנקראת “ניצית”), כשאותה גופיה דבוקה לבשרו ללא מלבוש אחר החוצץ?
תשובה: מותר לקיים מצוות ציצית בגופייה ובתנאי שפתוחה מצדדיה כדין, ואין בזה כל חשש.
א). יש לעיין האם גופיה חייבת בציצית, דהנה לענין חיוב קריעה באבל, כתב הטור בשם הערוך, דמאי דאי’ בגמ’ דאפרקסותו אינה מעכבת הקריעה, היינו הלבוש התחתון העשוי לקבל הזיעה, ואפילו לכתחילה אין צריך לקרעו. וכן מבואר ברמב”ם (פ”ח מהל’ אבל הלכה ג’), וברמב”ן וברא”ש. והב”ד השו”ע (יו”ד סימן שמ סעיף י’) בשם יש אומרים. וכן פסק הרמ”א (שם). וכן המנהג האידנא, שלא לקרוע הגופיה, וכמ”ש הגינת ורדים (גן המלך סימן צא), נהר מצרים והרב נתיבי עם (סימן שמ), וכ”כ בס’ חזו”ע אבלות ח”א (עמ’ רלג בהערות). ולכאו’ מיניה נילף נמי לנד”ד שאין בגד זה העשוי לקבל זיעה, חייב בציצית.
אולם אי משום הא לא איריא, דהא כתב השו”ע דאין לקרוע “הקאפ”ה” ושכן הוא המנהג, ואילו גבי ציצית מבואר בשו”ע (סימן י’ סעיף ח’) שהקאפ”ה חייבת בציצית. וראה גם בט”ז (סק”ה) גבי שאר בגדים העשויים ללבישה רק בבית, שא”צ לקרעם אפי’ שמתעטף בהם כשיוצא מביתו משום צניעות, ואילו גבי ציצית פשיטא שחייבים, וע”כ שיש לחלק בגדרי החיוב, דגבי חיוב קריעה באבילות בעינן תרתי, א. שהבגד יהיה מצד עצמו בגד חשוב דבזה מינכר צערו ולהכי חייבוהו לקרעם ובגד זיעה כגופייה לא חשיב ואין בזה משום עגמת נפש. ב. בגד שלובשו באופן קבוע ולא רק לפרקים משום צניעות. וכ”ז לענין קריעה, אבל גבי ציצית, דכתיב “אשר תכסה בה”, לא בעינן חשיבות בגד, וכל שמכסה עצמו בו סגי, ולא בחשיבות תליא מילתא.
ב). ולא דמי למ”ש הב”י (סימן י’) לפטור הסודר שנותנים על הגוף כשעושים עבודת משא, לקנח בו הידיים, ולצרור בהם המעות, ולהביא בהם הפירות ולקנח בו הזיעה, דאע”פ שנהנה בהם מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, כיון שעיקר הבאתה אינה לכך לא חשיבא ולא קרינן ביה אשר תכסה בה. וראה בביה”ל (סי’ י’ ד”ה סודר) שכתב, שהסכימו לטעם זה המג”א והגר”א. מ”מ לא דמי לנד”ד, דשאני הכא דלובשו דרך לבישה וגם אית ביה הנאת לבישה, וע”כ מיקרי שפיר אשר תכסה בה, ולא דמי לסודר הנ”ל שהיה מניחו על צווארו וכשהיה מזיע מקנח בסודר זה הזיעה מפניו וגופו, ובכה”ג כתב הב”י דלא מיקרי אשר תכסה בה. ופשוט.
ג). וכן יוצא מבואר לפמ”ש הב”י (סו”ס יא), דמה שלא נוהגים להטיל ציציות בגלימא, הוא לפי שלא מיקרי כסות אלא הבא להגן על האדם מפני החום והקור, זכר לדבר “ואין כסות בקרה”, והגלימא אין לובשים אותה להגן אלא מפני הכבוד. עכ”ד. ונראה דגם גופיה הוי בכלל כסות הבאה להגן על גוף האדם מפני החמה, היינו מפני הזיעה, ובחורף מפני הקור, דהנה הרבה לובשים גופיה בימי החורף אע”ג שאינם מזיעים, וכל מטרתם להגן על גופם מפני הצינה, וע”כ דשם מלבוש עליו ויש לחייבו בציצית. ודומיא דהכי מצינו בהלכות שבת (סי’ שא סעי’ יד) דכל שהוא דרך מלבוש מותר לצאת בו בשבת אפילו אינו אלא לאצולי טינופא. הרי דמה שהוא לאצולי טינופא אינו מופקע משם מלבוש.
ד). וראיתי בשו”ת דבר יהושע – אהרנברג חלק ו’ (סימן א’) שיצא לפטור גופיה מציצית, והביא ראיה לדבריו ממ”ש הפמ”ג (משב”ז סו”ס טז) להסתפק, בלובש בגד בזוי ואין יוצא עימו לשוק, ושאר בני אדם יוצאים עימו, האם בתר דעתו אזלינן ופטור או בתר עלמא אזלינן. ודייק מיניה, דאם לכל העולם בגד זה בזוי, פשיטא דפטור מציצית. אולם לענ”ד אין דבריו מוכרחים כל עיקר, די”ל, דשאני הכא דזה ייעודו מעיקרו ומה שלא יוצאים עימו לשוק היינו מפני גילוי הגוף ולא מפני פחיתות עצם הבגד, ול”ד לסתם בגד בזוי דאינו יוצא מחמת פחיתות הבגד. ועל כן אע”ג שגופיה לא מיקרי בגד חשוב, ולכך אין הלובשו מברך שהחיינו, וכן בשבוע שחל בו ט”ב, מקילין ללבוש המכובסים, מ”מ אינו בכלל בגד בזוי, ויש לקיים בו מצוות ציצית.
ובפרט לפי מה שראיתי האידנא שהייצור של בד זה ממנו מייצרים את הגופיות הנ”ל במדינותינו, עשויים המה מבדי צמר וכותנה משובחים ויפים, וניתן לצאת עמהם לרה”ר כחולצה.
ו). אלא שאכתי יש לעיין האם אין בזה משום ביזוי מצווה מה שלובש הציצית על בשרו ללא חציצה, ובשו”ת פאר הדור – להרמב”ם (סימן ז’) כתב, שהטלית תשמישי מצווה היא, ואין בה קדושת הגוף, ומותר להיכנס עימה לבית הכסא ובית הטבילה, ולכסות בו את הערווה. והביא תשובה זו מרן בב”י (יו”ד סימן רפג), ואם לכסות את הערווה שרי, כ”ש כשהיא על בשרו שאין לחוש בזה.
איברא דראיתי בברכ”י (סימן ח’ או’ יא) שכתב בשם מהר”י צמח שיש ללבוש הט”ק על החלוק. וכן היה נוהג רבינו האר”י ז”ל הובא בשער הכוונות (דרושי ציצית דרוש ו’) שהיה לובש הט”ק על החלוק, וראה עוד בכה”ח (סי’ ח’ ס”ק מג). ומ”מ לא נתבאר טעמו. וראיתי בספר פסקי תשובות (סי’ ח’ הע’ 195) שכתב, שהחלוקים שבימיהם היו סגורים מכל הצדדים ומלבישים אותם דרך הראש, והיה ארוך עד הברכיים, ואם הט”ק היה תחתיהם לא היה אפשרות לגלות הציצית בכל עת להסתכל עליה וכיודע שע”פ האר”י ענין גדול הוא. וטעם נכון הוא, וכ”כ בספרי תורת הישיבה (עמ’ כב).
ז). גם הגרש”ז אויערבאך זצוק”ל בספר הליכות שלמה – תפלה (פ”ג אות יא) כתב, דמותר ללבוש הט”ק על בשרו ואין בזה משום ביזוי מצווה שהרי לבשו כדרך שלובש שאר הבגדים. וכ”כ בשו”ת אור לציון ח”ב (פ”ב, ד’). ומתסבר דבציצית אלו המיוצרות מעיקרא ללבישה באופן כזה שהם על בשרו, לכו”ע אין בזה גנאי וביזוי מצווה. וכן ראיתי כמה בדצי”ם מהודרים שנותנים כשרות על ייצור של אלו הציציות, ולענ”ד הצדק עמהם.
