שאלה:
בתקופת הקרונה, עם הצורך שנוצר בהקמת מניינים מצומצמים, הקמנו מניין מאולתר בלובי הבניין שלנו. מניין זה היה פעיל בתקופת הסגרים כל השבוע, ומילא את ייעודו על הצד הטוב ביותר. אלא ששכן אחד החליט להקים שם בית הכנסת של ממש עם ציוד וריהוט בית כנסת, וממשיך לקיים שם מניינים כל שבת, בניגוד לדעת רוב השכנים בבניין שהדבר מפריע להם.
השכן טוען שהוא והרבים ‘מוחזקים’ בפינת הלובי לשימוש כבית כנסת ולכן אסור להוציאם, האם יש צדק בדבריו.
תשובה:
כפי שציינת בשאלתך, ההסכמה להקמת המניין בלובי הבניין, הייתה זמנית עקב אילוצי מגיפת הקרונה. הואיל וכך ההסכמה מעיקרא לא הייתה הסכמה מתמשכת אלא זמנית. לפיכך אין רשות להמשיך ולהשתמש בלובי הבניין להפעלת מניין בניגוד לדעת השכנים.
מקורות ונימוקים:
ראשית יש לציין ששימוש בלובי כמקום תפילה, איננו נחשב לשימוש קבוע אלא ארעי, שהרי ידוע לכל שסיבת התפילה בלובי הבניין, הינו באופן זמני עד שתחלוף מגיפת הקורונה, ויחזרו כולם להתפלל בבתי הכנסת.
הואיל וכך אין בעצם השימוש בלובי לבית כנסת, משום חזקת תשמישים, שהרי כתב השולחן ערוך חו”מ סימן קנ”ג בכמה מקומות לאורך הסימן, כי אין חזקה בתשמיש ארעי. שהרי אין חזקה בסולם קטן המטלטל, וכמו כן אין חזקה בסוכה כל זמן שלא השאירה יותר משלושים יום.
גם מצד דין “מיצר שהחזיקו בו רבים”, המבואר בגמרא בב”ב דף י”ב. והובא להלכה בשולחן ערוך חו”מ סימן שע”ז, אין כאן חשש.
שהרי כבר כתבו התוס’ במקום ד”ה מיצר, כי דין מיצר שהחזיקו בו רבים שאסור לקלקלו, אלא בהחזיקו הרבים ‘ברשות’, אבל אם החזיקו שלא ברשות, ניתן למנוע מהם מלהמשיך ולהחזיק ולהשתמש בדרך זו. כן פסק הרמ”א בהגהתו על השולחן ערוך חו”מ סימן שע”ז להלכה, וביתר ביאור עיי”ש בדברי הסמ”ע ס”ק ב’. כך כתב גם בביאור הגר”א שם והביא לדברי הר”ש פרק י”ח דאהלות שכתב כן.
לפיכך בנידון השאלה שלא ניתנה רשות אלא לזמן, נמצא שלא ניתנה רשות לרבים להחזיק ולהשתמש בלובי הבניין מעבר לתקופת הקורונה, ואין זה נקרא רשות. כן הוא בהדיא גם בדברי הבית אפרים הביאו הפת”ש חו”מ סימן שע”ז ס”ק ב’, שכתב בזה”ל, עד כאן לא אמרינן דהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו אלא כשנתן להם הדרך מדעתו וגמר בדעתו שיוחלט דרך זה לרבים לעולם, עכ”ל.
מלבד זאת, הרי כבר כתב המהרש”ם חלק א’ סימן ה’ כי כיום שהקרקעות רשומות בטאבו על שם הבעלים, אין דין מיצר שהחזיקו בו רבים, כן העלה להלכה בשו”ת והיה העולם חו”מ סימן ט’.
לפיכך בנידון שלפנינו מאחר ולא שייך דין חזקת תשמישים, ולא שייך דין מיצר שהחזיקו בו רבים. הואיל וכך, על המשתמשים בלובי לפנותו, שלא להגיע חלילה וחס לידי גזל, והרי ה’ שונא גזל בעולה, ולא יעשה קטיגור סניגור.
