שאלה: האם מותר לקיים ברכת האילנות בעציץ?
תשובה: מותר לברך ברכת האילנות בפירות הגדלים אפילו בעציץ שאינו נקוב והוא שניכרת בהם הפריחה והלבלוב, ולכתחילה יברך על ב’ עציצים. ועל כן חולה הנמצא בבית החולים, או אדם המבודד בתוך ביתו, מותר להביא להם עציץ כדי שיברכו עליו.
א). הנה כבר נחלקו רבותינו האחרונים בדין ברכת האילנות על ענף חתוך ותלוש מן האילן, דבאשל אברהם – בוטשאטש (או”ח סימו רכו) צידד, דיש לברך עליו אם ניכר בו הלבלוב. ובשו”ת התעוררות תשובה ח”ב (בהשמטות שבראש הספר) כתב לדייק מלשון הגמ’ (ברכות מג:) האי מאן “דנפיק”, שדווקא על אילנות פורחים המחוברים לקרקע יש לברך ולא על אילן תלוש, ושכן מוכח ממ”ש הרמב”ם והסמ”ג, ‘היוצא לשדות’ וכו’. והב”ד ופסק כוותיהו בספר חזו”ע (פסח עמ’ י’). ולכאו’ מיניה נילף גם לנד”ד. אולם אינו מוכרח, די”ל דגם הסוברים דבענף תלוש יש לברך, היינו משום דקנפיק מאילן גמור, אולם עציץ שאינו נקוב שמא אינו בכלל אילן ואיך יאמר שברא “אילנות טובות”, ולאידך גיסא י”ל, דגם הסוברים התם דאין לברך, וכן יש לנקוט למעשה, שמא אילן זה כיון שהוא יונק מהאדמה וגדל עימו אית ליה מעלה יתירה על אילן חתוך.
ובאמת דמעיקרא איני מבין את עיקר דיוקם של האחרונים ממה דאי’ בגמ’ האי מאן דנפיק, דודאי דיברה הגמ’ בהווה ודרך הוא לראות את האילנות בשדות, דומיא דמ”ש האחרונים על הא דאיתא בגמ’ ב’יומי דניסן’, לאו דווקא, אלא דזהו זמן גדילת האילנות, ה”ה בעניינינו. ולפיכך גם דיוקם מהרמב”ם והסמ”ג אינו מוכרח. ועוד, די”ל דהגמ’ בא ללמדנו דאין מצווה זו מצווה חיובית, אלא ברכה קיומית כשאר ברכת השבח, ולפיכך נקטה בלשון האי מאי דנפיק.
ב). ולכאו’ היה נראה להביא ראיה ממ”ש הרמב”ם (מעשר שני פ”י הלכה ח’) הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה, ואע”פ שאינו כארץ לזרעים הרי הוא כארץ לאילנות. ע”כ. וכן נראה מסתימת דברי מרן השו”ע (יו”ד סי’ רצד סעיף כו). ואע”פ שהרא”ש בתשובה (כלל ב’ סימן ד’) חילק בין עציץ נקוב לשאינו נקוב, והבין הב”י בדבריו דלשיטתו עציץ שאינו נקוב פטור. וכ”כ החזו”א (דיני ערלה או’ לב) דבעציץ שאינו נקוב חייב בערלה רק מדרבנן. והגרש”ז אויערבאך בשו”ת מנחת שלמה (סי’ ע) כתב, דאפילו מדרבנן אינו חייב. מ”מ אנן בדידן יש לנו לנקוט דחייב מדאו’ וכמ”ש הרמב”ם והשו”ע. ואע”ג דהש”ך (סי’ רצד סוס”ק ה’) כתב, דאינו מוכרח דמאי דהוי עץ גבי ערלה הוי עץ גבי ברכות, יעו”ש. מ”מ היינו דווקא גבי ברכת הנהנין, אבל גבי ברכת השבח, מסתבר דמדמינן להדדי. ודו”ק. ועוד נראה, דגם אליבא דהרא”ש דס”ל, דהגדל בעציץ שאינו נקוב אינו חייב בערלה, י”ל דגבי ברכת האילנות שהיא ברכת השבח אזלינן בתר הנאת ליבו וכל שניכרת הפריחה מברך. ותדע, דבהגהות ר’ עקיבא איגר לשו”ע (סי’ רכו) הסתפק האם מותר לברך ברכת האילנות על אילנות ערלה בתוך ג’ שנים לנטיעתן, ועיקר ספיקו לפי שלא מצי לומר “ליהנות בהם בני אדם”, ומוכח דבלא”ה ודאי דשפיר מצי לברך אפילו בתוך ג’ שנים לנטיעתן.
ג). ועוד נראה להוכיח, ממ”ש הפוסקים דהאוכל מפירות הגדלים בעציץ שאינו נקוב, דמברך עליהם בורא פרי “העץ”, ובורא פרי “האדמה”, והמוציא לחם “מן הארץ”, וכמ”ש הרש”ש בחידושיו לפסחים (לו:), עיי”ש שהעלה כן גם גבי דברים דאורייתא כחלה ומצה והוכיח כן מגמרא מפורשת. וכ”כ בספר קרן אורה (מנחות ע.) שמלשון המשנה (ברכות מ:) על דבר שאין גידולו מן הארץ, מברך שהכל נהיה בדברו, משמע שעל הגדל בעציץ שאינו נקוב, מברך בפה”א, שמ”מ גידולו מן הארץ הוא. וע”ע בשדי חמד (כללים מערכת כ’ כלל ק), ובשו”ת שבט הלוי ח”א (סי’ רה בהערות לסי’ רד), וכן נקטו עוד אחרונים רבים הב”ד ופסק כוותיהו בספר חזו”ע – ברכות (עמ’ קיב). וכ”ז הוא לאפוקי מדברי החיי אדם (כלל קנב או’ א’), שכתב להסתפק בזה, דשמא כיון שגדל בעציץ שאינו נקוב לא מיקרי פרי ולא מיקרי עץ. וע”ע בנשמת אדם (כלל נא סימן ה’) שהעיר על עצמו מדברי השו”ע הנז’ בהלכות ערלה, ובמה שיישב.
ד). ובפרט אחר שמצינו בדיני ברכות (סימן רג ס”ב) דכל שמוציא עליו מעצו ולא כלה עציו לגמרי בחורף, מיקרי עץ. והתם איירי גבי ברכות, ומיניה נמי לדיני ברכת השבח.
ה). ובחפשי בין הפוסקים מה שכתבו בנידון זה, ראיתי שכן העלו בנד”ד בקובץ מבית לוי בשם הגר”ש וואזנר זצ”ל, ובספר דולה ומשקה בשם הגרח”ק שליט”א. וכן העלה בספר הלכה ברורה (סי’ רכו), ובספר פסקי תשובות (סי’ רכו או’ ה’), ובספר הליכות מועד (פ”ב עמ’ לה).
ו). ואע”ג דע”פ הקבלה נכון יותר לצאת לשדות ולפרדסים ולברך שם ברכת האילנות ובפרט ע”פ רבותינו המקובלים כיון דשם נמצאות נשמות המשוטטות וע”י הברכה מתקנים ומעלים את נשמותיהם, וכמ”ש בזוה”ק (פרשת בלק דף קצו ע”ב), ובספר מועד לכל חי (סי’ א’ או’ ז’), ובכה”ח (סי’ רכו או’ ג’). מ”מ במקום דוחק וחולי, או טירדא וביטול תורה, רשאי לברך על עציץ אפילו שאינו נקוב, ונכון וראוי שיביאו לפניו ב’ עציצים וכנז’ באחרונים.
