שאלה:
אשה הוציאה “צו הרחקה” נגד בעלה לתקופה של חודשיים, ובגלל כן לא שהה הבעל בבית באותה תקופה רק האשה גרה שם לבדה, עתה כשחזר הבעל דורשת האשה שישלם את דמי שכר הדירה של אותה התקופה, הבעל טוען שכיון שבגללה לא גר בבית בתקופה זו אינו צריך לשלם לה, עם מי הדין?
תשובה:
יש לברר אם מה שהוציאה לו צו הרחקה היה נכון עפ”י ההלכה, או שעשתה כן בעלילה בעלמא. אם יתברר שבאמת היתה מצטערת ממנו, אין לה שום הפסד בזה שהורחק הבעל מהבית, וצריך לשלם לה מזונות גם על תקופה זו, ובכלל זה את שכר הדירה. אולם אם יתברר שההרחקה לא היתה כדין ובעלילה בעלמא באה עליו, אזי אין לה מזונות ושכר דירה על תקופת העדרותו מן הבית.
מקורות:
הנה שכר דירה הוא בכלל “מזונות” שהרי כתב הרמב”ם (אישות פי”ג הי”ד): ובכלל הכסות שהוא חייב לה כלי בית ומדור שיושבת בו. ע”כ. ומבואר שהדירה בכלל חיוב בגדים, וחיוב בגדים כתב הרשב”א (ח”ב סימן קטז) שהוא מכלל מזונות. נמצא שגם חיוב הדירה נכלל בחיוב מזונות. והטעם פשוט, כי המזונות הוא חיוב כללי לכל צרכי האשה, וכל דבר הנדרש לאדם – “מזונות” הוא שמו. וכ”כ בפסקי דין רבניים (ח”ב עמוד 278).
ובדין מזונות קיי”ל שאין הבעל צריך לתת מזונות לאשתו אלא אם כן דרה עמו של שולחנו, דבכתובות (קג.) אמרו בדין אלמנה: אם אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא, יכולין היורשין לומר לה: אם את אצלנו – יש לך מזונות, ואם אין את אצלנו – אין לך מזונות. [והטעם משום שברכת הבית ברובה, כלומר דכל שבני הבית רבים משתכרים יותר, דמזל דרבים עדיף. גמרא ורש”י]. ואם היא טוענת מפני שהיא ילדה והן ילדים – זנין אותה והיא בבית אביה. ע”ש. ועפי”ז כתב הריטב”א שם: הוא הדין לאשה בחיי בעלה שיצאה מביתו והלכה לה, שאם נתנה טעם לדבריה, חייב לתת לה מזונות שלימים במקום שהיא, אבל אם לא ביררה טעם לדבריה – אינו נותן לה מזונות, שאין חיוב מזונות לאשה על בעלה אלא כשהיא עמו על שולחנו וכו’. ואפילו לפי ברכת הבית אפשר דלא יהיב לה, דלא תקון לה רבנן מזונות אלא ביושבת תחתיו ומשמשתו. וכן פסקו השו”ע ורמ”א (אה”ע סימן ע סי”ב). וא”כ זו שלא היתה יושבת תחתיו ומשמשתו אין לה מזונות.
איברא דהרשב”א במיוחסות (סימן קג) כתב, על הבורחת מפני שמכה אותה או מפני חמותה שמצערתה ולא במרד – חייב הבעל לתת לה מזונות, ואם לותה ואכלה הבעל חייב לפרוע. ע”כ. והובא בבית יוסף (אה”ע סס”י עד). ולפי”ז גם בנ”ד אם היתה לה טענה טובה שלא היתה יכולה לדור עמו ביחד מפני שמצער אותה וכד’, יש לה מזונות אע”פ שלא היתה תחתיו.
ומה שגרמה לו לצאת מביתו אינו סיבה להפסידה מזונות אם עשתה כן מחמת שבאמת מצער אותה, כי כתב הג”ר יוסף כהן זצ”ל אב”ד ירושלים בספר דברי משפט (ח”ב עמ’ כג), שיסוד ההלכה של צו ההפרדה שבתי הדין מוציאים כדי לאסור על בעל המציק לאשתו להכנס לדירת בני הזוג אפילו כשהבית הוא קניינו של הבעל, הוא מדין חיוב הבעל בנתינת מדור לאשתו, שמדור יחד עם מציקים אינו מדור מתאים לאשה למגוריה, שאי אפשר לדור עם נחש בכפיפה אחת ואינו נקרא מדור, וכיון שמחיובי הבעל לתת לאשה מדור שתוכל לגור בו, לכן עליו לתת לה מדור אחר או לסלק את המציקים, וכשאינו נותן לה מדור אחר אוסרים עליו להכנס בבית כי בכך מסתלקים המציקים במדור זה. אמנם מתחלה עושים נסיון לזמן ידוע ומתרים בו שלא יציק לה, היינו שהוא בעצמו יסיר את המציקים מדירתה, ואם יתברר שלא חזר למוטב, נחייבו לתת לה מדור אחר או שבי”ד יסלק את המציקים על ידי זה שנוציא אותו מהבית. ע”ש.
