שאלה:
האם יש חובה לאכול סעודת ראש חודש עם לחם?
תשובה:
סעודת ראש חודש אינה מחוייבת להיות בלחם דוקא, אמנם נכון לחוש לכתחילה לאכול לחם בסעודת ראש חודש, ויש גם מצוה בדבר.
מקורות:
בחידושי הר”ן (שבת כד.) כתב בשם ה”ר יהונתן ז”ל: וחנוכה לא מקרי מועד שיהא אסור להתענות בו מן התורה, כמו ר”ח שחייב לקבוע סעודתו על הפת ולברך ברכת המזון. ע”כ. ומפורש שצריך לאכול פת בסעודת ר”ח. וצ”ע ממ”ש בברכות (דף מט:) טעה ולא הזכיר של ראש חודש בתפילה מחזירין אותו, בברכת המזון אין מחזירין אותו. ויהיב טעמא, תפילה דחובה היא מחזירין אותו, ברכת מזונא דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אין מחזירין אותו. ע”ש. הרי שאין חיוב פת בראש חודש. ושו”ר שכן תמה בספר מנחת פתים (סימן תיח). ובאמת שהמג”א (רס”י תיח) כתב שאפילו אכל פירות יצא ואין צריך לאכול פת, וחיליה מהגמרא דברכות הנז’, וכמ”ש במחה”ש שם. וכ”ה באליה רבה (סימן תיח סק”א). מיהו י”ל כמ”ש הפרי חדש (סימן תיט ס”א): וא”ת והא אמרינן בפרק שלשה שאכלו, דבראש חודש אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל, ועיקר הסעודה הויא בפת. וי”ל דמכל מקום מצוה איכא, אך כיון דליכא חיוב אין מחזירין אותו. ע”כ. ומתבאר מדבריו דמצות סעודה משמע פת, אבל חיובא ליכא. וסיעתא לדבריו ממה שכתב האור זרוע (הלכות ראש חודש סימן תנג): כשהיו מקדשין את החודש היו עושין סעודה וכו’, והאידנא נמי קיי”ל דאסור להתענות בר”ח, וההיא דפרק שלשה שאכלו דמסיק גבי ר”ח דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, פירש ה”ר אליעזר ממיץ, דהתם הכי קאמר אי בעי אכיל דברים הטעונים ברכת המזון, ואי בעי לא אכיל אלא שאר דברים, אבל בתענית פשיטא דאסור כדפרישית. ואף על גב דפרישית דבראש חודש אי בעי אכיל דברים הטעונים ברכת המזון ואי בעי לא אכיל אלא שאר דברים, אעפי”כ המוציא על סעודת ר”ח ואוכל ושותה בו בטוב הרי זה משובח, דאמרינן (ביצה טז.) תני רב תחליפא אבוה דר’ בנאי חוזאה, כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יוה”כ חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים, ומוסיף עלה בירושלמי, וראש חודש וחוש”מ וכו’. ע”ש. ועל אכילת פת מפרש לה האו”ז. ולפי”ז יש לומר שמה שכתב רבינו יהונתן “שחייב” לקבוע סעודתו על הפת, חיוב זה היינו משום המצוה, אבל אינו חיוב גמור. וצ”ע. ואיך שיהיה מדברי שאר הראשונים מבואר שאינו חיוב. ובפרי מגדים (סימן תיט במש”ז) הביא ראיה לפטור סעודת ראש חודש מאכילת פת, שהרי הטור (סימן תיט) השוה בין סעודת ראש חודש לסעודת פורים, ובסעודת פורים עצמה כתב המג”א (סימן תרצה סק”ט) דאין חייב לאכול פת כי אם שאר דברים. ומיהו בכף החיים (סימן תיט אות ב) הביא דברי הר”ן בשם רבינו יהונתן הנז’, וכתב שירא שמים יצא ידי כולם ויאכל פת. אך לפי מה שהסברתי דברי הר”ן גם הוא מודה דחיובא ליכא ורק מצוה איכא. ואפשר שכוונת הכה”ח שירא שמים יחוש גם למה שהוא ממצוה ויאכל פת אע”פ שלכו”ע אינו חיובא.
ומ”מ לפימ”ש הפמ”ג ללמוד ד”ז מסעודת פורים, הנה בסעודת פורים עצמה איכא פלוגתא, והמג”א עצמו (סימן תרצה סק”ט) הביא דברי השל”ה ומהרש”ל ומט”מ, שיש חיוב אכילת פת בסעודת פורים. ואף שתמה עליהם, הנה הגיעב”ץ במור וקציעה (סימן תרצה) כתב ליישב קושיותיו. ושם הביא פירש”י (ראש רש”י חולין ז: ד”ה אל) כל המשתה נקראת ע”ש הלחם, כמו ‘עבד לחם רב’, ‘מדוע לא בא בן ישי אל הלחם’. וכלום יש סעודה בלא לחם. וזה פשוט מאד עד שאין צורך כלל לסיוע ראיה. עכ”ד. וראה בשו”ת דברי יציב (חיו”ד סימן קסג) שלמד מפלוגתא זו לחיוב סעודת פת בברית מילה. ע”ש. ובשו”ת יחוה דעת (ח”א סימן פט) העלה, שאף שמן הדין י”ל שסעודת פורים אינה צריכה להיות בפת דוקא, מ”מ נכון לחוש לכתחלה לדעת הפוסקים דס”ל שצריכה פת. והמחמיר תע”ב. וה”נ י”ל בנ”ד.
