א). פסק השו”ע (סי’ תנא סעיף ד’) דהשיפודים ואסכלאות צריכים ליבון והליבון הוא עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם. וגם הרמ”א אחר שהביא דעת המקלין להצריכו ליבון קל, סיים, שהמנהג כדעת מרן. והיינו טעמא, דחמץ איסורא בלע. והנה ליבון זה נקרא בפוסקים ליבון חמור, ושיעורו בחום של 371 מעלות (וי”א 375 מעלות צלס’) וכפי שנתבאר באחרונים. ובחום אש של גחלים, לא מגיע לכדי שיעור חום זה שיהיו ניצוצות ניתזים. (ולכל היותר ל- 250 מעלות צלס’). ועל כן אם ברור לו שהשתמשו בבשר איסור, יש להחליף את הרשת, וליבון לא יועיל כיון שרוב הרשתות כיום עלולות להתקלקל בליבון חמור, ומבואר בשו”ע (סי’ תנא ס”א) שאין ללבן כלים שעלולים להתקלקל שמא יחוס עליהם ולא ילבנם יפה.
ונראה דמאי דלא מהני ליבון של האש עצמה, אע”ג דבליעת האיסור היתה באופן כזה וקי”ל ‘כבולעו כך פולטו’, דכבר כתב הפרי מגדים (סי’ תנא א”א סק”ל) שלבון אינו פולט האיסור אלא שורפו, לכן כל שבליעות האיסור היו על ידי חום האש ללא מים ורוטב, צריך ללבנו ליבון חמור עד שיהיו הניצוצות ניתזים ממנו, שרק באופן כזה שורף את האיסור הבלוע בתוכו, ומאי קיימ”ל דכבולעו כך פולטו, היינו גבי צורת תשמישו ולא במידת החום. וע”ע בשו”ת אול”צ ח”ג (עמוד קטו).
מנגל חשמלי, היה מקום לדונו כחצובה שפסק הרמ”א (סי’ תנא סעי’ לד) שצריכה ליבון. אולם נראה שיש לחלק, דהכא כיון שיש הפסק אוויר בין הרשת לבין סלילי האש אין מציאות שהמאכל יחזור ויבלע מגוף האש, ול”ד לחצובה שהקדרה עומדת עליה כל שעה ועלולה לבלוע ע”י נוזל, ואע”ג דאין החמץ הבלוע עובר מדופן לדופן וכדאי’ (ביו”ד סי’ צ”ב סעי’ ח’), מ”מ ע”י משקין עוברת הבליעה, אבל במנגל חשמלי אין חשש זה, ומ”מ על הצד הטוב ידליק את המנגל למשך כעשר דקות, ואז גם מצד העשן והזיעה העולה אין לחוש ואע”ג דהיס”ב בה, (ועי’ יו”ד סי’ צב ס”ח), מ”מ כיון שאין ממשות ומה שהיה הלך ונשרף בגוף האש, תו למאי ניחוש לה. וכיוצ”ב העלה בשו”ת אגרו”מ (ח”א חיו”ד סימן נט). ובפרט שגוף הדין שכתב הרמ”א להצריך החצובה ליבון, היא חומרא גדולה וכנז’ באחרונים והבו דלא לוסיף עלה. ומ”מ יש להחליף הרשת או ללבנה ליבון חמור. (בדר”כ רשת זו עבה יותר וליבון זה לא יקלקלנו).
