מקורות ונימוקים:
על מנת ליתן לצוואה תוקף על פי דין התורה יש צורך להקפיד על כמה וכמה הלכות, להלן אכתוב את העיקריים שבהם:
שתהא הצוואה מתנה מחיים
הכלל הראשון בצוואה הוא להקפיד שתהא כתובה בלשון מתנה ולא בלשון ירושה, הואיל ועל פי ההלכה האדם איננו יכול לקבוע מי הם יורשיו כי התורה קובעת מי הם היורשים, והאדם יכול רק לקבוע למי הוא נותן את רכושו במתנה בחייו, כפי שפסק השו”ע חו”מ סימן רפ”א.
על מנת שיהיה תוקף למתנה, יש צורך שהמתנה תהיה מחיים קודם המוות, הואיל ועל פי דין התורה, לאחר מיתתו של האדם איננו יכול להקנות את רכושו לאדם אחר, ולאחר מיתתו הממון כבר של היורשים.
ועל פי דין התורה האדם אינו יכול לקבוע מי יהיו היורשים שלו, הואיל והתורה היא זו שקובעת אותן. ואף אם יעשה תנאי הרי התנאי בטל, הואיל והוא מתנה לעקור דבר מן התורה שהוא בטל אף בדבר שבממון. כפי שפסק השו”ע בחושן המשפט סימן רפ”א סעיף א’ ואילך, שכתב בזה”ל: אין אדם יכול להוריש מי שאינו ראוי ליורשו ולא לעקור הירושה מהיורש בין שציווה והוא בריא בין שהיה שכיב מרע, בין על פה בין בכתב.
כך גם מבואר בדברי המהרי”ק סימן ח’, הביאו הרמ”א להלכה בסימן רפ”א סעיף ד’, שלא ניתן לעקור ירושה מהבכור ואף אין לילך אחר המנהג נגד דיני התורה.
לפיכך יש צורך להקנות בצוואה את הרכוש במתנת בריא מחיים וקודם המוות.
לבצע קניינים המועילים למתנה
הואיל ועל פי ההלכה צוואה היא מתנת בריא, לכן יש צורך לכתוב בצוואה קנייני מתנה, שיועילו ליתן את הרכוש בקניין בחיי המצווה. הקניינים החזקים ביותר בצוואה הם: קניין סודר, סיטומתא, ואודיתא.
הואיל וצריך לעשות קניינים גם לקרקעות, גם למטלטלין וגם לכספים, לכן צריך לעשות את כל הקניינים ולכתוב שלכל דבר יהיה קניינו המועיל על פי דין התורה.
להשאיר בצוואה אפשרות חזרת הנותן מהמתנה
אכן כיון שצוואה היא מתנה מחיים, יש צורך למצוא את הדרך הנכונה שתאפשר למצווה לחזור בו מן המתנה אם ירצה, ובנוסף לאפשר למצווה, את האפשרות השימוש בנכסיו בחייו קודם המוות.
לשם כך יש צורך לדחות את מועד המתנה בפועל שתהיה סמוך ככל האפשר למועד המיתה. אלא שלא ניתן להפריד בין רגע הקניין לרגע חלות המתנה משום חסרון “כלתה קניינו”, לכן בא הפיתרון מהיום ולאחר מיתה או מהיום ושעה אחת קודם המיתה.
אולם כפי המבואר בשו”ע סימן רנ”ז, ובגמרא בב”ב דף קל”ו. מהיום ולאחר מיתה, הוא גוף מהיום ופירות לאחר מיתה.
לכן צריך למצוא פתרון כיצד יוכל לחזור בו מנתינת הגוף או לאפשר לעצמו את האפשרות למכור את הגוף לאדם אחר.
האפשרות לכך נמצאה על ידי הוספת תנאי, אם לא אחזור בי, כפי המבואר בשו”ע חו”מ סימן רנ”ז סעיף ו’.
להתייחס בצוואה לכספים ונכסים שיתווספו לאחר כתיבת הצוואה
עדיין ישנה בעיה גדולה, כיצד יקנה המצווה את רכושו שיצבור לאחר כתיבת הצוואה, כיצד יקנה אותם למוטבים בצוואה, וכי נדרוש מהמצווה לכתוב צוואה בכל שנה?
לשם כך ישנו פתרון יחיד והוא המכונה “תקנת חכמי ספרד”, כפי המבואר בשו”ע חו”מ סימן ר”ז.
פתרון זה ניתן לעשותו בשני דרכים: 1. להודות על חוב למוטבים שימחק בתשלום היורשים למוטבים, 2. להודות על חוב שהיקפו יתברר לפי הנכסים והכספים הנוספים שיהיו לנותן רגע אחד לפני מיתתו.
להשאיר רכוש שיפול ליורשים על פי דין התורה
היות ומבואר בשו”ע חו”מ סימן רפ”ב שישנו עניין שלא להעביר את הירושה מהיורשים על פי דין התורה, למרות שאין זה מעכב אלא זהו רק עניין, והמעביר מוגדר כמי שאין רוח חכמים נוחה הימנו.
לכן חשוב להשאיר חלק מהרכוש שאינו ניתן במתנה מחיים ונופל לפני היורשים על פי דין התורה. אמנם אין צורך להשאיר סכום גדול, אלא אפילו סכום סמלי וחשוב שבו יקויים דין ירושה על פי דין התורה.
