מקורות ונימוקים:
בתורה נאמר ויקרא פרק כ”א פסוקים י”ג – ט”ו, והוא אשה בבתוליה יקח, אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח אי אם בתולה מעמיו יקח אשה.
ציווי זה נאמר לגבי כהן גדול, שאסור בנישואין עם אלמנה ומותר בבתולה בלבד.
אכן כל כהן שאינו כהן גדול מותר באלמנה ואסור רק בגרושה, כפי שאמרה התורה שם, ויקרא כ”א פסוקים ז’ – ח’, אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאשה לא יקחו.
וכן פסק השו”ע להלכה באבן העזר סימן ו’ סעיף א’, ואיסור אלמנה או גרושה איננו פוקע עם נישואיה האשה לאדם אחר.
לעניין אבלות, הנה למרות שאשה מתאבלת על בעלה עד שלושים יום, כדין שאר קרובים, מ”מ בליקוט עצמות מחוייבים הקרובים להתאבל יום אחד, וכן בנתייאשו מלקוברו ומצאו אח”כ את גופתו, מתאבלים כדין ליקוט עצמות, אף לאחר ל’ יום.
אכן בפתחי תשובה על השו”ע יורה דעה סימן ת”ג ס”ק ב’, הביא לדברי החתם סופר בתשובה סימן שנ”ה שכתב שאשה שמת בעלה ונשא לאחר ואח”כ ליקטו את עצמות בעלה הראשון איננה מחויבת להתאבל ביום ליקוט העצמות. ואפילו גוף האבלות אינה מתאבלת לאחר שנישאה. והיינו טעמא הואיל דנישואין שניים מפקיעים קורבת הראשון לגמרי, וממילא שאינה ראויה להראות אבלות על בעלה הראשון בפני בעלה השני ודרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
ולעניין כיצד לכתוב בכתובה לאשה שנשאת והיא גם גרושה וגם אלמנה, כתבו הפוסקים שניתן לכתוב לה אך ורק מתרכתא, כלומר גרושה, הואיל ולכל מי שאלמנה אסורה להינשא אסורה גם הגרושה. כפי שכתב הבית שמואל אבן העזר סימן ס”ו ס”ק כ”ה, דאפי’ אם היא גרושה ואלמנה כותבים מתרכתא להודיע דהיא אסורה לכהן. וכ”כ שם החלקת מחוקק.
אך לעניין שם גרושה או אלמנה, אינו נושא הלכתי, ואין מניעה לקרוא לאשה בשם גרושה, הואיל ובכל מה שאסור האלמנה אסורה גם הגרושה.
