מקורות
בספר חסידים (סי’ שמ”א) משמע שבשביל מצות כיבוד הורים, יש לאדם להכניס עצמו אפי’ למקום סכנה, וצ”ב מאי שנא מכל המצוות כולן, והלא אף בשביל מצות ת”ת שגדולה מעלתה יותר ממצות כיבוד הורים כמבואר בגמרא (מגילה טז:), אין לאדם להכניס עצמו למקום סכנה, וכפי שהארכי בחיבורי שאגת יוסף סכנה ורפואה סימן ג’, עש”ב וקחנו לכאן. ואדרבה יש להביא ראיה מגמרא מפורשת שגם בשביל מצות כיבוד הורים אין להכניס עצמו לסכנה, דמבואר בקידושין (לט:), שאע”פ ששלוחי מצוה אינם ניזוקים לא בהליכתם ולא בחזרתם, מ”מ אם ציווהו אביו לעלות להביא לו גוזלות, ועלה על סולם רעוע לקיים מצות שילוח הקן, לשלח את האם, ולהביא הבנים לאביו, לקיים מצות כיבוד אב, עלול ליפול ולמות ולא תגן בעדו המצוות, כיון שהרי זה היזק מצוי, ומוכח שאין להכניס עצמו לסכנה בשביל מצות כיבוד אב ואם?
דהנה הספר חסידים (שם) כתב לתמוה למה הוצרכה התורה לכתוב מה סבר עשיו בליבו כשרצה למכור את הבכורה, שנאמר (בראשית כ”ה ל”ב) “ויאמר עשיו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה”, והלא די היה לכתוב “וימכור את בכורתו ליעקב”? ותירץ שהתורה באה ללמדנו שלא תתמה למה הקב”ה נתן ממשלה לבני עשיו, אלא לפי שהיה הולך בקביעות בשביל אביו יצחק למקום סכנה, במקום החיות כדי לצוד ציד להביא לו, וזה מה שנאמר “הנה אנכי למות”, וממנו למד יוסף כשאמר לו יעקב אביו “לכה ואשלחך אליהם” (שם ל”ז י”ג), והלא היה יודע יוסף שאחיו שונאים אותו ולמה הלך לפניהם? אלא אמר יוסף הלא עשיו הולך תדיר למקום סכנה כדי לצוד ציד להביא לאביו, ואבי שלחני לראות את שלום אחי ואת שלום הצאן שהוא חיות אבי ובני ביתו ולא אלך, ומסיים הספר חסידים: “כל זה נכתב להודיע לישראל איך לטרוח כדי להביא פרנסה לאביהם, ואיך יהיו זהירים לעשות מצות אביהם”.
ומבואר בדבריו שלא בלבד עשיו הכניס עצמו למקום סכנה בשביל כבוד אביו, אלא אפילו יוסף הצדיק למד מזה קל וחומר, ושכוונת התורה להורות שכל אחד יש לו לנהוג כן, לטרוח להביא פרנסה לאביו ולעשות מצות אביהם והיינו אף במקום סכנה, וצ”ב כאמור.
ולפענ”ד נראה שכל כוונת הספר חסידים דוקא לעניין שהולך להביא פרנסה לאביו, שהוא חיותו ובלעדי כן אין לאביו מה לאכול והרי האב בסכנת מיתה, וכמו שדקדק הס”ח לעניין יוסף הצדיק שהיה זה “חיות אבי ובני ביתו”, דאז ודאי כל אחד מחוייב בדבר, ועל אחת כמה וכמה בן בשביל אביו. וכיוצא בזה איתא במדרש (עשרת הדברות), מעשה באדם אחד שפעם אחת גזרה המלכות שכל אדם שישב בטל ולא יעשה מלאכה יקצצו ידיו ורגליו, בכל יום ויום היה הבן טוחן ברחיים ואביו יושב במטה, יום אחד נכנסו עבדי המלך, אמר הבן אבא טחון ברחיים ואני אשכב במטה, מצאוהו עבדי המלך שהיה יושב במטה והביאוהו לפני המלך וקצצו ידיו ורגליו, וזה הביאהו לחיי עוה”ב שהציל את אביו. והנה בזה שקצצו ידיו ורגליו הציל את אביו ממיתה, כי לו היו קוצצים לאביו מסתבר שלא יכול היה לסבול זאת מפני זקנותו והיה מת. משא”כ עתה שקצצו לבן, אף הוא נשאר בחיים, מה גם שכל אחד רשאי לקבל עליו מיתה תחת אחר להצילו, באופן שהאחר גדול במעלה ממנו, ראה מה שהארכתי בזה בחיבורי שאגת יוסף סכנה ורפואה סימן ט’.
עוד יש לחלק שאף הספר חסידים לא בא להורות שבשביל מצות כיבוד אביו יש להכניס עצמו למקום סכנה גמורה, כמו בשכיח הזיקא דעלמא, אלא כוונתו באופן שיש קצת סכנה בדבר, שאפשר שאף לפרנסת עצמו היה עושה כן. שהרי ראייתו ממעשה דעשיו שהיה הולך לצוד במקום חיות, דודאי מי שעושה כן לפרנסתו לא הוי איסור, כיון דהוא סכנה שהוא מדרך העולם, כמו הולכי ימים ועוברי מדברות, ואע”פ שללכת לשם סתם, יש איסור בדבר משום סכנה, מכל מקום בשביל כבוד אביו צריך לזרז עצמו לדבר, וכמו שכתב בשו”ת נודע ביהודה (מהדו”ת יו”ד סי’ י’) שיש איסור להיכנס ביערות ובמקום גדודי חיות מפני תאוות ליבו, שהרי יש איסור להכניס עצמו לסכנה, שנאמר “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”, וכמו שכתב הרמב”ם (פרק י”ב מהל’ רוצח) שאסור לעבור תחת קיר נטוי וכן בשאר סכנות. והלא עשיו שהיה גדול ואומן בקי בצידה, שהכתוב העיד עליו “ויהי עשיו איש יודע ציד”, בכל זאת אמר “הנה אנכי הולך למות”, על שהיה מסתכן בכל יום בין גדודי חיות כדפירש הרמב”ן. אבל עני שעושה כן בשביל פרנסתו, התירה לו התורה, כמו כל סוחרי ימים מעבר לים, שכל מה שעושה לצורך מחייתו ופרנסתו אין ברירה בדבר, והתורה אמרה “ואליו הוא נושא את נפשו”, ואמרו רז”ל (ב”מ קיב.) מפני מה זה עלה בכבש ונתלה באילן ומסר עצמו למיתה, לא על שכרו.
ומכללם של דברים למדנו דדוקא בשביל להביא פרנסה מותר להכניס עצמו לסכנה קצת כנ”ל, ולכן כמו שמותר להכניס עצמו לסכנה קצת לפרנסת עצמו, כך מותר וחייב בשביל פרנסת הוריו, אבל בשביל שאר מצות כיבוד הורים שאינו בשביל הבאת פרנסה ומזון להוריו חייב לכבדם מבלי להכניס עצמו לסכנה גדולה, וכן עיקר. ועיין עוד בחיבורי שאגת יוסף סכנה ורפואה סימן ט’ מה שהארכתי בזה, בעניין להכניס עצמו לסכנה בשביל כיבוד הורים, ובעניין מה שיעקב אבינו נענש כל אותם שנים שפירש מאביו ואמו, אע”פ שעדיין היה שרוי בסכנה מעשיו, וגם שם בהערה, אודות ההיתר להכניס עצמו לסכנה לצורך פרנסה.
