מקורות ונימוקים:
[1] כמבואר בשו”ע (סי’ שלח סעיף ב’). דיש מתירים אפילו לכתחילה לומר לאינו יהודי לנגן בכלי שיר בחופות. ולפיכך אם הנגנים הם גוים, יש להתיר. ואע”ג שהאידנא נהגו לאסור וכפי שהאריך בזה מרן בספרו חזון עובדיה ח”ג (עמ’ תעה) ובחלק ה’ (עמ’ רעא).
אמנם אם הנגנים יהודים יש חשש גם באופן כזה, ואע”ג שבגמ’ פסחים (כו.) איתא, קול מראה וריח אין בהם משום מעילה. וע”כ אין לאסור בכה”ג משום מעשה שבת ולא דמי למבשל בשבת שאסרו ליהנות מהתבשיל בין לו ובין לאחרים. אמנם כבר כתב ר’ ירוחם הובא בב”י (יו”ד סו”ס קמב) דאסור לשמוע כלי שיר של עבודה זרה או להסתכל בנוי עבודה זרה, כיון שנהנה בראייה, ואע”ג דא”ר שמעון בן פזי קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה, אבל איסור יש בהם. וכן פסק השו”ע (שם סעיף טו). וכן מבואר בתוס’ סוכה (נג. בד”ה אשה) גבי הא דאי’ התם דאשה בוררת חיטים לאור שמחת בית השואבה, וז”ל: בירושלמי פריך, והאיכא מעילה, דשמן ופתילות של הקדש היו, ומשני, דקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה, וקשה דהא בפסחים (כו.) אמרינן עלה, מעילה הוא דליכא הא איסורא מיהא איכא, וי”ל דבוררת לאו דוקא אלא כלומר שהיתה יכולה לברור מרוב אורה. עכ”ל. וה”ה בשאר איסורים וכמ”ש החתם סופר בחידושיו לחולין (פט.). וכ”כ החפץ חיים (לשון הרע כלל ו’ באמ”ח ס”ק יד) שבכל האיסורים שבתורה אסור להינות מריח, מראה וקול.
[2] לפי שהוי שבות דשבות במקום צורך מרובה לע”ע, וכמ”ש השו”ע (סי’ שז סעיף ה’). ובפרט לפמ”ש בספר חזו”ע – ח”ו (עמ’ קנא).
[3] שהרי ממה נפשך אם יהודי בישל אותם, הרי נאסר כמבואר בשו”ע (שסי’ שיח ס”א), ואם גוי בישל נאסר משום בישולי עכו”ם, וגם משום מעשה שבת אם רוב המסיבה ישראל ואפילו במחצה על מחצה וכמבואר בשו”ע (סי’ רעז וסי’ שכה).
[4] ברכות כ עמוד ב’.
[5] שמו”ר כה יב.
