מקורות וציונים:
מתני' כתובות נ"ב: לא כתב הבעל בכתובה את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי חייב שהוא תנאי בית דין, מבואר כי חכמים תקנו שהבעל מתחייב בעת נישואיו לדאוג למדור אשתו אף לאחר מותו, וחיוב זה הוא מתנאי בית דין אף אם לא כתבו הבעל במפורש בכתובה.
נחלקו הראשונים האם חיוב זה קיים אף כאשר האלמנה נטלה את כתובתה, דעת הרשב"א שהחיוב במדור שייך אף במידה שנטלה האלמנה את כתובתה, אולם ראשונים אחרים חולקים, ולהלכה פסק הבית שמואל באבן העזר סימן צ"ד ס"ק א' כי אם תבעה האלמנה את כתובתה הפסידה את זכותה לקבלת מדור מירושת בעלה.
בנוגע לחיוב היורשים במדור אלמנה במקרה בו לאלמנה יש דירה משל עצמה, יעויין בפסקי דין ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין י"א עמוד תקכ"ד בהערה ב', שם התבאר כי בהיות ויסוד חיוב המדור דומה לחיוב המזונות, כפי שמורה לשון השולחן ערוך שנביא להלן, לפיכך כשם שהבעל חייב במזונות אשתו אף אם יש לה כסף משל עצמה קודם לנישואיה, כך גם האלמנה זכאית למדור מירושת בעלה שמת אף אם יש לה דירה משל עצמה.
זה לשון השולחן ערוך אבהע"ז סימן צ"ד סעיף א' כדרך שניזונית אלמנתו מנכסיו כך נותנים לה כסות וכלי תשמיש ומדור וכו'. מבואר כי חיוב המדור הוא חלק מחיוב המזונות.
למרות שישנו גם חיוב עצמאי למדור מכח תנאי כתובה מיוחד, אך חיובו הוא כגדרי החיוב של המזונות. לפיכך כשם שבמזונות חייב ליתן לה אפילו יש לה כסף למזונותיה ממקום אחר, כך גם תשלום מדור מכספי ירושת הבעל, חייב ליתן לה אף אם יש לה דירה משל עצמה או כסף לשכור דירה מעצמה.
כפי שכתב בשו"ת חתם סופר אבהע"ז ח"א סי' קל"א דאפילו יש לה כמה אלפים מ"מ היא תובעת מזונותיה, למרות שהחתם סופר מיירי במזונות אשה, הוא הדין למזונות אלמנה, ועיין רב פעלים ח"ב אבהע"ז סי' ל"ב ומשפטי שמואל סי' ל אות ג, שכתבו כי האלמנה עדיפה מאשה בחיוב המזונות לעניין מותר.
לפיכך בנידון השאלה, על היורשים לשכור מכספי ירושת אביהם דירה לאלמנה, כל זמן שלא נשאת לאחר ולא תבעה את כתובתה.
